Page 195 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 195
/טקסט ההשבעה והקשר בינו לבין הציורים / 193 /
תרגום :הוא (בגדנא) בא נגדם ונגד השדים ונגד השטנים ונגד לילית הרעה ששורה
עם יויתאי בת חתאי ונגד דנחיש ונגד המשפט ונגד שדי הזכיא ,נגד הצלם ,נגד
לילית הרעה ,נגד המלווה החצופה שמתלווה ליויתאי בת חתאי ולזוריגאי בן אימא,
שהורגת את בניהם ובנותיהם .הוא השליך גרזן לפיה ,הוא שבר את שיניה שבפיה,
הוא פיצח את מוחה לעיניה והיכה אותה בחרב של שחיטה409.
יויתאי בת חתאי היא אכן הלקוחה של הקערה .הטקסט מתאר גם את דמותו של בגדנא,
אשר נחלץ לעזרת בני האדם במלחמתם בלילית ובידו חרב .סביב הדמות יש גם ציטוט
משובש של שמות טו ,ז' :וברוב גאונך תרעץ קומך תשלח חרונך יכלמו כקש' (במקור:
'ּו ְב ֹרב ְּגאֹו ְנָך ַּת ֲה ֹרס ָק ֶמיָך ְּת ַׁשַּלח ֲח ֹר ְנָך ֹיא ְכ ֵלמֹו ַּכ ַּקׁש') 410.הפסוק מתאר את כוחו של האל
כשהוא נוקם בקמים לפגוע בו .אולי כך מעוניין כותב הקערה שייעשה ללילית .בקערה
זו אנו עדים שוב לתופעה של טקסט ותמונה הקשורים זה בזה ולשניהם תפקיד אחד,
לכידת השד ומיגורו .אולם התמונה אינה באה לתת ביטוי חזותי לתוכן הטקסט .כל אחד
מהם — הטקסט מצד אחד והתמונה מצד אחר — נותן ביטוי שונה לשאיפה להשיג את
אותה מטרה מאגית ,ובמובן מסוים הם משלימים זה את זה.
גם על קערה ( 49לעיל איור )123יש טקסט שמקיף את הדמות הכבולה בתוך תחום
הציור .הטקסט מאשר כי הדמות היא ישות מביאה רעה ,וזאת לשונו:
הנה צילמה דמבכלתא דמיתחזיא בחילמי ובדמואתה מיתדמיה דין איסורה מן יומא
דין ולעולם אמן אמן סלה גבריאל נוריאל.
תרגום :זו הדמות של מבכלתא המופיעה בחלומות ומיּדמה בכמה צורות .אסירה
(כבילה) זו מהיום ולעולם ,אמן אמן סלה .גבריאל ,נוריאל.
כוחות ישע
יש קערות אשר הטקסט שבהן פונה אל כוחות שביכולתם לפגוע בישויות המזיקות.
בדרך כלל הפנייה היא אל מלאכים ,אשר ברובם מוכרים בספרות היהודית של ימי בית
שני ובמקורות מאוחרים יותר .אחת הדמויות המעניינות ביותר היא בגדנא ,השליט
העליון של השדים 411.בקערה 12אנו עדים לגיוסם של בגדנא ושל עוד מלאכים לעזרתו
של המאגיקון .הם משליכים כלפי מעלה ברזל ונחושת:
נווה ושקד ,קמעות וקערות ,עמ' .214–198 4 09
שגיאות כתיב ואי־דיוק בציטוטים מן הכתובים קיימים בקערות אחדות .יש בהם משום עדות 410
שלא כל כותבי הקערות היו בקיאים בכתיב וקרוב לוודאי שכתבו את הפסוקים מן הזיכרון ,כפי
4 11
שהכירו אותם משמיעה בלבד.
שקד ,בגדנא ,עמ' .525–511
