Page 250 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 250

‫‪ / 248 /‬פרק חמישי ‪/‬‬

‫הקערות האלה‪ ,‬יכולים לשפוך אור על דמותו של יוצר הקערות ועל הסביבה התרבותית‬
‫שבתוכה יצר‪ .‬ראינו למשל שלבוש מסוים‪ ,‬המתואר בגפיים מעוטרים בפסים לרוחבם‪,‬‬
‫מאפיין את הקערות הכתובות ארמית יהודית־בבלית‪ ,‬נעליים גבוהות עקב ומורמות‬
‫חרטום מאפיינות את הקערות הכתובות סורית‪ ,‬וציור שעל פי רוב נעשה על הדופן‬
‫החיצונית של הקערה‪ ,‬עם ריבוי דמויות של עקרב‪ ,‬הוא סימן היכר לקערות הכתובות‬
‫מנדעית‪ .‬נראה אם כן שהקערות הנבדלות זו מזו בשפת הטקסט הכתוב עליהן נבדלות‬
‫גם באמנים שייצרו אותן‪ ,‬ובמילים אחרות את הקערות הכתובות בשפה אחת יצרו אמנים‬

 ‫בעלי מסורת משותפת השונה מזו של האמנים יוצרי הקערות הכתובות בשפה אחרת‪.‬‬

                                                         ‫הציור כאמצעי להעברת מסר‬
‫אחד המאפיינים הבולטים של האמנות המאגית הוא חשיבות הציור בהעברת מסר‪.‬‬
‫אבי־יונה הצביע במחקריו על ההבדלים המהותיים בין האמנות המזרחית לבין האמנות‬
‫המערבית‪ 545.‬הבדלים אלה נובעים מן הרקע התרבותי והאמנותי של האמנים‪ ,‬האופייני‬
‫לכל מקום ומשתנה עם המעבר למקום אחר‪ .‬במזרח הודגשה ההצגה הסמלית של‬
‫הסיפור ויוחסה חשיבות להעברה ברורה של המסר אך לא לדיוק החזותי‪ ,‬כלומר‬
‫לראליסטיות של הציור‪ .‬לעומת זאת באמנות המערבית‪ ,‬עוד מראשיתה (האמנות‬
‫היוונית הקדומה)‪ ,‬הייתה האסתטיקה הקריטריון החשוב ביותר להערכת עבודת אמנות‪.‬‬
‫קריטריון נוסף היה ההצלחה לחקות את המציאות‪ .‬נראה שהאמנות המאגית שהוצגה‬
‫בספר זה (וכפי שנראה בהמשך גם האמנות העממית היהודית) נעשתה בזיקה לערכים‬

                             ‫ולתפיסות העולם שהנחו את יוצרי האמנות המזרחית דווקא‪.‬‬
‫עמדתי על האפשרות שההבעה הקפואה של הדמויות גם היא רכיב סמלי‪ ,‬הקשור‬
‫בסכמה קבועה של תיאור דמויות המייצגות ישויות של רוע‪ .‬ראינו שרכיבים אחדים‬
‫בתיאור הדמויות חוזרים באופן דומה בקערות הכתובות בשפות השונות‪ ,‬ומכאן הסקנו‬
‫שהציור משמש להעברת מסר אחד ברור‪ ,‬אשר היה מקובל בתחום זה של העשייה‬
‫המאגית ברחבי מסופוטמיה‪ .‬הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא היות הדמויות כבולות‬
‫באחת מגפיהן או בשתיהן‪ .‬גם סגנון הכבילה ואמצעי הכבילה דומים ונראים בכל‬
‫הקערות‪ .‬הדגשת עיני הדמויות היא ממאפייני האמנות המזרחית ועוברת כחוט השני‬
‫בכל הציורים על החפצים המאגיים שהוצגו כאן‪ .‬העיוות הכללי של מראה הדמות‪ ,‬שיכול‬
‫להיווצר בשל העיניים הגדולות או בשל כפות הידיים המוגדלות‪ ,‬גם הן איברים בעלי‬
‫משמעות חיונית להבנת הדמות‪ ,‬לא עניין את האמן כלל‪ .‬ציורי הקערות לא נועדו לספק‬
‫את צרכיו האסתטיים של צופה מלומד אלא את צורכי הלקוח‪ ,‬הנפשיים והטקסיים‪.‬‬
‫צרכים אלה מקבלים ביטוי בתיאורים החזותיים בעלי המאפיינים הקבועים שהמאגיקון‬
‫יוצר‪ .‬הן הלקוח הן האמן אינם מייחסים חשיבות לדיוק בתיאור האנטומי של הדמויות‬

                                                         ‫‪ 	545‬אבי־יונה‪ ,‬אמנות בארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪.211–119‬‬
   245   246   247   248   249   250   251   252   253   254   255