Page 85 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 85
/העיטורים על קערות ההשבעה / 83 /
עיצוב הקומפוזיציה של הקערה
בדרך כלל עיצובן של קערות ההשבעה אחיד למדיי ,כולל הכתיבה של הטקסט סביב
הקערה במתכונת לוליינית המקיפה את דמות השד או השדה ,שצוירו קודם לכן במרכז
הקערה .לרוב צויר קו עגול התוחם את הטקסט מצדו החיצוני או את מרכז הקערה שבו
הציור .רוב הציורים במרכז הקערה ,אולם יש גם ציורים על הדופן ,הפנימית או החיצונית.
בקומפוזיציה המקובלת ביותר יש דמות אחת בתוך מעגל שתחום בקו או שאינו תחום,
וסביב הציור טקסט לולייני .עיצוב זה של ציור מוקף בטקסט נראה גם בחפצים מאגיים
אחרים ,בעיקר קמעות .דוגמאות לכך יש הן בעולם הססאני הן בעולם הסורי .אולם
קודם לדיון בקמעות הרלוונטיים להשוואת הקומפוזיציה יש לתת את הדעת על מהות
החפץ עצמו.
קמע הוא חפץ אשר באמצעות הקשר שלו או בשל קרבתו אל האדם שהוא שייך
לו או לרכושו מעניק לאדם או לרכושו כוחות חיוביים ומרחיק מהם רשע .האמונה
בכוחם של קמעות תלויה בתפיסות בסיסיות שקיימות במחשבה האנושית ,ובהן
הרעיון שכוחות על־טבעיים יכולים להיות טבועים באדם כלשהו ,בחיה או בחפץ ,אפילו
לזמן מה59.
תליוני קמע היו אחד הביטויים הנפוצים ביותר לאמצעי הגנה אישיים מפני מזיקים
ועין הרע מהתקופות הקדומות ביותר ועד ימינו .עדויות לשימוש בקמעות שנענדו על
הגוף יש בטקסטים וגם באמנות .גם בממצאים ארכאולוגיים נמצאו חפצים שהחופרים
זיהו כי הם קמעות ענידה .על קרמיקה יוונית מצוירת נראים צעירים עונדים קמעות ,או
נשים עירומות שחוט קשור סביב ירכן 60.במאה הרביעית לפסה"נ מוזכרים כבר קמעות
בשמם περιάπτα, περιάμματα :כלומר 'חפצים שנענדים מסביב (לגוף)' 61.תליוני קמע
נראים באמנות הרומית במצרים ,בפורטרטים מפאיום 62.גם המקורות היהודיים אינם
פוסחים על ציון קיומם של קמעות בשימוש האוכלוסייה היהודית .יש בהם אף היתרים
או איסורים החלים על סוגי הקמעות ועל עונדיהם63.
קמעות אלה במתכונתם הפשוטה ,שהייתה זמן רב המתכונת הנפוצה ,היו כנראה
שרוכים או רצועות צרות שנענדו סביב הצוואר ,הזרוע או הקרסול או שנתלו מהכתף לצד
בונר ,קמעות מאגיים ,עמ' .3 5 9
שם. 60
שם. 6 1
62
דוקסיאדיס ,פורטרטי פאיום ,עמ' 37איור ,8עמ' 46איור .18 6 3
לדוגמה תוספתא ,שבת ה ,ה"ט' :איזה קמיע מומחה כל שרפא ושנה ושלש אחד קמיע של כתב
ואחד קמיע של עקרין יוצאין בו ואצ"ל שנכפה אלא אפי' שלא יכפה ואין צריך לומר דבר שיש בו
סכנה אלא אפי' דבר שאין בו סכנה [וקושרו] ומתירו בשבת ובלבד שלא יתננו לתוך השיר או לתוך
הטבעת ויצא בו מפני מראית העין קמיע שאין מומחה אע"פ שאין יוצאין בו בשבת מטלטלין
אותו בשבת'.