Page 87 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat

‫מבוא‬

‫קלירי לראש השנה נלחמים בג ֵזרה באמצעות התפילה בקול ובאמצעות השופר‪ְ :‬גּ ֵז ַרת ָדּת ָו ִדין ‪ִ /‬אם‬
‫ֻח ַיּ ְב ִתּי ַב ִדּין ‪ְ //‬גּר ֹו ִני ְי ַע ֵכּב מ ֹו ַדע ִדּין ‪ְ /‬בּק ֹול ִעם שׁ ֹו ָפר‪181.‬‬

‫אחרון גאוני בבל הגדולים‪ ,‬רב האי‪ ,‬נהג לכלול אף במקום הבולט של החרוז מילים זרות שנקלטו‬
‫בלשון חכמים מן היוונית‪ ,‬מן הרומית ואף מן הפרסית‪ ,‬והוא בוודאי ראה בזה קישוט לתפארת השיר‪.‬‬
‫במילות החרוז של השיר החד־חרוזי אשר כתב לכבוד ר׳ יהודה בן יוסף ראש הסדר בקירואן הוא‬
‫שילב‪ ,‬למשל‪ ,‬את המילה ׳לבלרה׳ הרומית וכן את ׳סלרה׳ הפרסית ואת המילים היווניות ׳קתיגורה׳‪,‬‬
‫׳קתדרה׳‪ ,‬׳קלסטרה׳‪ ,‬׳קולמרה׳‪ ,‬׳אכסדרה׳‪ 182‬ואף ׳פולרה׳ ו׳קילורה׳‪ 183.‬כאשר כתב שמואל הנגיד‬
‫ברבות הימים‪ ,‬בשנת ‪ ,1038‬קינה על מות רב האי‪ ,‬כתב אותה שלא במקרה באופן ש׳מהלך סגנונה‬
‫בלשון דומה ללשון המשנה׳ )בכתובת השיר‪ :‬וג׳רי לפט׳הא עלי לגה מת׳ל לגה אלמשנה(‪ .‬בשיר‬
‫הכתוב בחריזת ־ִ ָיּה חורזות המילים ׳פרהסיה׳‪ ,‬׳אכסניה׳‪ ,‬׳פרקמטיה׳ וכדומה‪ 184.‬אין צריך לומר‬
‫ששירת תור הזהב בשיאה כבר הסתייגה מן המהלך הזה הסתייגות גמורה‪ .‬ר׳ אברהם אבן עזרא‬
‫ביקר את הפייטנים בעלי הלשון המעורבת שבהכרח יש בה גם לשונות זרות‪ .‬לאמתו של דבר הוא‬
‫דרש מן המשוררים להימנע בכל מצב מגלישה אל הלשונות אשר שימשו בלשון החולין היום־יומית‪.‬‬
‫אכן‪ ,‬המילים השאולות מיוונית בלטו בזרותן והן לא היו לטעמו‪ ,‬אבל בבית מדרשו של רב האי‪ ,‬עם‬

‫התגברות שלטונה של הערבית‪ ,‬הן נחשבו אפנתיות דווקא‪.‬‬
‫את המילים הזרות לא יכול ר׳ אברהם אבן עזרא להכיר מן הפיוט הקדום‪ ,‬שהרי שם הקפידו‬
‫להימנע מהן‪ ,‬מה שאין כן היצירות הקרובות לזמנו שנוצרו במזרח ובוודאי הגיעו לדרום איטליה‪.‬‬
‫מחזור חיזונים כמנהג המערביים בסיציליה )קושטא שמ״ה( מיוחד בין המחזורים כולם בשימור‬
‫שרידים מיצירת שמואל השלישי )בראשית‪ ,‬יוצר( וכן מחזור בלתי נודע )ונציה שנ״ב( השייך‬
‫לאותה מסורת )אחרי מות‪ ,‬יוצר(‪ .‬אכן‪ ,‬אוצר המילים הזר שחדר לפיוטיהם של היוצרים בשלהי‬
‫במאה העשירית נחשב‪ ,‬כמובן‪ ,‬מוקצה בעיניהם של בני שלהי תור הזהב בספרד‪ ,‬והוא כבר היה אכן‬
‫לצנינים בעיניהם‪ .‬ר׳ אברהם אבן עזרא התנגד בתוקף לסגנון המאזרח את המילים הזרות ומערב‬
‫בסגנונו את לשון המדרש והתלמוד‪ .‬את ביקורתו הפנה בעיקר נגד ר׳ אלעזר בירבי קליר‪ ,‬אף כי‬
‫התכוון לסגנון הפייטני בכלל‪ ,‬וכנראה בייחוד לסגנון הקרוב לזמנו‪ .‬כך יש להבין את דבריו הנוגעים‬
‫לטוהר הלשון‪ :‬׳והדבר השני שפיוטיו מעורבים בלשון תלמוד‪ .‬וידוע כי יש כמה לשונות בתלמוד‬
‫ואינמו לשון הקדש‪ ,‬וכן אמרו לשון מקרא לחוד ולשון תלמוד לחוד‪ 185.‬ומי הביאנו בצרה הזאת‬

‫‪ 181‬מחזור ר״ה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,260‬וכן עמ׳ ‪ ,218‬וראה שפיגל‪ ,‬מלשון פייטנים‪ ,‬עמ׳ ‪.400–399‬‬
‫‪ 182‬וביוצר לחתן של רבי אמתי בירבי שפטיה המילה אף מופיעה בחריזה בצורת הריבוי ׳קתדריות׳ )קלאר‪ ,‬מגילת‬

‫אחימעץ‪ ,‬עמ׳ ‪.(62‬‬
‫‪ 183‬ברודי‪ ,‬פיוטים ושירי תהילה מרב האיי גאון‪ ,‬עמ׳ לג‪-‬מב; פליישר‪ ,‬שירו של רב האיי אל רב יהודה ראש הסדר‬

‫מקירואן‪ ,‬עמ׳ ‪.482–451‬‬
‫‪ 184‬ירדן‪ ,‬דיואן שמואל הנגיד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,236–231‬וראו יהלום‪ ,‬סעיד בן באבשאד‪ ,‬עמ׳ ‪.388–387‬‬

‫‪ 185‬עבודה זרה נח ע״ב=חולין קלז ע״ב‪.‬‬

‫‪85‬‬