Page 89 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat

‫מבוא‬

‫וכתבתי אותה ואני מיסב‪ ,‬כי אני חולה במעי ועיני‬
‫ולא אוכל לעמוד‪ ,‬ולולי כי אני חולה הייתי חלף כתבת]י[ ושלום‪192‬‬

‫בחתימת הדברים הכותב מתנצל על שבמקום לכתוב אינו בא בכבודו ובעצמו‪ .‬לציון פעולת הכתיבה‬
‫הוא משתמש אפוא בצורה השמנית האהובה על הפייטנים המחדשים מבית מדרשו של ר׳ סעדיה גאון‪:‬‬
‫ִכ ְת ָבה )נוסח ְל ִי ְראָה(‪ .‬וכבר העמידה אסתר גולדנברג על שכיחותה של הגזירה במשקל הסגולי לציון‬
‫צורות המקור אצל סעדיה בפיוטיו ובהצגת ערכי האגרון‪ ,‬שכן צורות המקור ההיקשיות והרווחות‬
‫ביותר בערבית הן אלה המקבילות למשקל הסגולי בעברית‪ 193.‬ויש לזכור שעניין הכתב והכתיבה‬
‫היו לחשובים ביותר באדמיניסטרציה המוסלמית המתפתחת‪ .‬היערכות חדשה זו של לשונות ׳ ִכּ ְת ָבה׳‬

‫׳ ְכּ ָתב׳ ו׳ ְכ ִתי ָבה׳ נתקבלה גם על דעתם של גדולי המשוררים בספרד בתקופה הראשונה‪.‬‬
‫שמואל הנגיד התכתב עם בנו ואמר לו בשיר שכתב בשנת ‪ 1046‬משדה המערכה‪ְ :‬כּ ָת ִבי ֶזה ְכּ ָתב‬
‫ֹי ֶשׁר… ְכּ ַת ְב ִתּיהוּ ְו ַה ָמּ ֶות ְמ ַצ ֵחק ְל ֶנ ְג ֵדּנוּ ְבּ ֶפה ָר ָחב‪ 194.‬ממרחקים הוא דואג לחינוכו של הנער יהוסף‬
‫בתרבות ערב ובקליגרפיה‪ ,‬ועל כל קונטרס )כ׳ראסה( שהעתיק גם הבטיח לו תגמול נאות‪ .‬כאשר‬
‫קיבל האב המאושר העתקה מוצלחת אף הגיב בשבחו את כתב היד של בנו וכתב בשיר הפותח‬
‫בלשון‪ְ :‬כּ ִתי ָב ְת ְמ ֻה ֶדּ ֶרת ְכּ ָב ֶר ֶקת… ְוטוּ ֶרי ָה ְמיֻ ָשּׁ ִרים ְכּמ ֹו ִר ְק ָמה ְבּ ַא ֶדּ ֶרת‪ 195.‬הדמיון בין מזרח למערב‬
‫בהיערכות החדשה של צורות השם בולט בתקופה הספרדית הראשונה‪ ,‬אך הולך ונעלם בהמשך‪.‬‬
‫השוני בגישה אל הלשון והסגנון בין שתי התקופות הערביות הלך והעמיק‪ .‬ערכים אסתטיים של‬
‫קלסיציזם קיצוני שמקורם בספרות ערב חדרו אל השירה העברית בספרד ולא אפשרו יצירתיות יתר‪.‬‬

‫יצירתיות מקשטת באמצעות לשונות זרות‬

‫גזירת פועל משם – דנומינציה – נחשבה בעיניו של משה אבן עזרא‪ ,‬אחד מנציגי הקלסיציזם בשיאו‪,‬‬
‫לטעות החמורה ביותר‪ .‬לדבריו‪ :‬׳ראש הטעות הגסה היא אצל מי שנטה את השמות כמו הפעלים‬
‫וכתב‪ :‬שהיא משהמת כלה מיֻשפה׳‪ 196.‬אכן‪ ,‬בפתיחתה של קצידה שכתב לכבוד שמואל הנגיד כך‬

‫‪ 192‬מאן‪ ,‬היהודים במצרים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ׳ ‪.301‬‬
‫‪ 193‬כך במכתב של שלמה בן יהודה גאון הכתוב בעצם כתב ידו‪ ,‬אשר נכתב אל אפרים בן שמריה‪ ,‬ראש קהילת בני‬
‫ארץ ישראל בקהיר העתיקה‪ ,‬בשנת ‪ :1040‬ונתאחרתי ברמלה מאחרי כתבתי הכתב שמונה עשר יום עד ראש‬

‫חודש כסלו )גיל‪ ,‬א״י‪ ,‬תעודה ‪ .(130‬ועיינו גולדנברג‪ ,‬עיונים באגרון לרב סעדיה גאון‪ ,‬עמ׳ ‪.282‬‬
‫‪ 194‬ירדן‪ ,‬דיואן שמואל הנגיד‪ ,‬עמ׳ ‪.39‬‬

‫‪ 195‬שם‪ ,‬עמ׳ ‪ .34‬לשון ׳כתיבה׳ הייתה חד־משמעית לחלוטין לכותבי עברית באותה העת‪ .‬וכך כתב ר׳ יהודה אבן‬
‫תיבון בצוואתו לבנו שמואל‪ :‬ואתה יודע כי הגדולים שבעמינו לא הגיעו אל הגדולה והמעלות הרמות כי אם‬

‫בכתיבת הערבי )אברהמס‪ ,‬צואות גאוני ישראל‪ ,‬עמ׳ ‪.(59‬‬
‫‪ 196‬הלקין‪ ,‬ספר העיונים והדיונים‪ ,‬עמ׳ ‪ ;209–208‬הלפר‪ ,‬ספר שירת ישראל‪ ,‬עמ׳ קנא‪ .‬והשוו ברודי ושירמן‪ ,‬שלמה‬

‫אבן גבירול – שירי החול‪ ,‬עמ׳ ‪.98‬‬

‫‪87‬‬