Page 90 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 90
יוצרות רבי שמואל השלישי
תיאר ר׳ שלמה אבן גבירול נערה יפה .אבן גבירול בן המחצית הראשונה של המאה האחת־עשרה
עדיין המשיך במידה מסוימת את נוהגי הסגנון של העברית הספרותית במזרח .הוא אולי הכיר את
דרכו של שמואל בר הושענא וחבריו ,אשר אף מן המילים הזרות איקון ,איקונין גזרו את המילה
החדשה ׳מאוקנן׳ כדי לציין באמצעותה את מי שדמות דיוקנו חקוקה במקום בולט ,בכיסא הכבוד,
הלוא הוא יעקב ׳ ְמאוּ ְק ָנן ְבּ ֵכס ָשׁ ַמ ִים׳ )ויצא ,יוצר .(22שלמה אבן גבירול הכיר אולי אף את התיאור
שבאמצעותו צייר שמואל השלישי את רחל היוצאת לקראת יעקב על הבאר בחרן .כיוון שהיא
יצאה למולו ,לאפנטי שלו )מן המילה היוונית ,(ἀπαντήהוא תיאר אותה כ׳מתאבנטת׳ בהעצמת
קוליות הפ״א על דרך הערבית .וכך הוא רואה את יעקב מקבל את פניה של רחל תאומתו :׳תּ ֹואַר
ַפּ ְרצוּף ָפּ ָניו ִה ְז ִהיר ְכּ ָשׁר ְשׁקוּ ָלת ֹו ִמ ְת ַא ְבּ ֶנ ֶטת ְלעוּמּ ֹו׳ )ויצא ,יוצר 197.(41באווירה סגנונית כזאת הייתה
גזירה דנומינטיבית של שמות עבריים מפעלים מובנת כמעט מאליה .אהובים במיוחד היו שרשים
מרובעים .עם ישראל ביצירה ׳ועד מתי׳ לפרשת ויגש מכונה ׳יתום מאוגמן׳ )השוו יש׳ נח ,ה ,ויגש,
ועד מתי( ובתיאור של שני אחים שהפייטן כיבד לרגל נישואיהם בברכת מזון מפויטת הוא דימה
אותם אל ׳שושנים מ ֻחבצלים מריחים׳ )ברכת מזון ,שונות ב(198.
המילים היווניות שבתקופה הביזנטית היו מילות טאבו בשירה נתאזרחו במזרח בתקופה הערבית
הראשונה התאזרחות מלאה .הן נקלטו אז בגלל ייחודן דווקא .מבחינתה של האסכולה הספרדית
הטהרנית חטאו כאן המשוררים במזרח חטא על פשע הן בהיזקקות לאוצר המילים הבלתי מבורר
של חז״ל על כל הזר והמוזר שבתוכו הן בגזירה חופשית ובהטיה של צורות שמניות אלו כאילו
היו פעלים – ומה כבר יכול להיות גרוע מזה בעיניו של טהרן ספרדי? ואולם גם ממשיכי מסורת
השיר במזרח שהיו אמונים על דרכי הכתיבה הפייטנית ,לא תמיד הצליחו להתמודד עם החדשנות
המקומית.
בפענוח המשמעויות הגלומות במילים נדירות המשמשות בארמית נזקקו בני הדור למאמץ
אינטלקטואלי לא קטן .לעניין זה נזקק אף סהלאן בר אברהם ראש קהילת הבבליים במצרים במאה
האחת־עשרה ,שהיה בעצמו משורר .במכתב שיצא מלפניו הוא דן בלשון דע״ק המופיע בפיוטיו של
שמואל בר הושענא לראש השנה פעמיים ,בגוף היוצר ובזולת .שמואל מצדו הסתמך על המעתק
הנודע של חי״ת לעי״ן בארץ ישראל 199.הוא הכיר את לשון דח״ק גם בצורה דע״ק .כך קורא הירושלמי
לאדם שפרנסתו דחוקה ׳דעקין׳ )בבא קמא י ג ,ז ע״ג( .חילופי ודעקה/ודחקה מופיעים בתרגום
197השוו שרביט ,חילופי העיצורים ב-פ בלשון חכמים ,עמ .220לחופש הגזירה במילים יווניות השוו גם פינוק
)ניצבים־שוש אשיש ,יוצר (31כאילו שם פעולה מן הבניין השני ,אסתניסות )חיי שרה ,זולת (7עם צורן
ההפשטה ־וּת ובכתיב תי״ו כאילו בבניין התפעל מן השורש סנ״ס ,צורת הנקבה פרגודת )איגרות ופיוטים
היסטוריים יב )א( (19ועוד.
198לעניין ׳מריח׳ במשמע ׳מפיץ ריח׳ השוו ילון ,פרקי לשון ,עמ׳ ) 114–113׳חוש הריח׳ של ר׳ ש״י עגנון(.
199קוטשר ,מחקרים בארמית הגלילית ,עמ׳ ,49–45והשוו :בגלילה צווחין לחויה עויה )בר״ר כו ד ,עמ׳ .(254
88
