Page 92 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 92

‫יוצרות רבי שמואל השלישי‬

‫ולבאר את המילים העבריות נוהגים היו להוסיף ל ִצדן על דרך האיחוי הבלתי מקושר את מקבילותיהן‬
‫הארמיות‪ ,‬שבמקרים רבים היו דומות להן בצליל‪ .‬כך למשל אמר רשב״ה‪ :‬נטמן נטמר )מגילת מצרים‪,‬‬
‫איגרות ופיוטים היסטוריים ו ‪ (49‬כאשר בת הזוג הראשונה בלבד עברית וחברתה ארמית‪ .‬מילים‬
‫ארמיות נכנסו עתה ללשון השיר לצד מקבילותיהן העבריות לצורך ליבון והדגשה וגם לשם קישוט‪.‬‬
‫בקרובות וסליחות לימי התענית שבין גימ״ל בשבט לה״א בשבט‪ ,‬למשל‪ ,‬כתב השלישי בשנת ‪1012‬‬
‫לזכר מאורעות מגילת מצרים‪ָ :‬טף ָצף ְתּה ֹום ַעל ֹרא ִשׁי )איגרות ופיוטים היסטוריים ז ‪ְ 205,(34‬ר ֵצי ִני‬
‫ְר ֵעי ִני וּ ִמ ַשּׁ ַחת ָח ְשׂ ֵכ ִני )שם ‪ (64‬וכן‪ָ :‬תּ ָמהוּ ָתּ ָווהוּ ְו ָשׁ ְכרוּ ִמ ֵמּירוּר ַה ַלּ ַען )בוא‪ ,‬אופן ‪ְ ,(7‬ו ָצ ָחחוּ ְו ָצהוּ‬
‫)כי תשא‪ ,‬זולת ‪ְ ,(2‬רטוּ ָשׁה ְנטוּ ָשׁה ְבּ ַז ַעף ִל ְפ ֵני א ֹו ֵיב )אחרי מות‪ ,‬זולת ‪ְ 206,(26‬ל ִה ְת ַי ֵסּד ְל ִה ְת ַי ֵחט ְבּ ִב ְנ ַין‬
‫ִבּי ָרה )שבת ר״ח‪ ,‬מאורה(‪ ,‬על פי‪ :‬ושוריא אשכללו ואשיא יחיטו )עז׳ ד‪ ,‬יב(‪ .‬ועוד מילים ארמיות‬
‫בשימוש של כ ֵפלות לשוניות המצטרפות אל המילים העבריות המקוריות על דרך העיבוי וההטעמה‪.‬‬

               ‫מעתק העיצורים בין הלשונות נוצל מעתה לצורך משחקי צליל בין צמדי מילים‪207.‬‬
‫צירופי עיבוי גם בין מילים עבריות קיבלו בסופו של דבר מעמד של קישוט שירי ושימשו מיני‬
‫כינויים שיריים באיחויים בלתי מקושרים‪ .‬אלה משמשים בפיוטי השלישי בצורות בינוני פעול לשם‬
‫כינוי האומה הדוויה והסחופה‪ .‬בכינוייו הקפיד השלישי שההפרש בין שתי המילים לא יעלה על‬
‫עיצור אחד‪ .‬כך ְיגוּ ָנה ֲעגוּ ָנה )מקץ‪ ,‬ועד מתי(‪ 208‬כלשון פתיחה של פיוט גאולה וכן ְרדוּ ָפה ֲהדוּ ָפה‬
‫)תזריע‪ ,‬ועד מתי(‪ ,‬גם ֲחשׁוּ ָלה ְכשׁוּ ָלה )סוכות‪ ,‬ועד מתי( ועוד‪ .‬צירופי עיבוי דומים נודעו במערב‬
‫בגאולות המפורסמות של שלמה אבן גבירול הפותחות בלשון‪ :‬שכולה אכולה )שיר קטו(‪ ,‬שזופה‬

                                            ‫נזופה )שיר קטז(‪ ,‬שכורה עכורה )שיר קסו( ועוד‪209.‬‬
‫ש״י עגנון‪ ,‬שהכפילות הסגנונית בפתיחות של פיוטי גאולה צדה את תשומת לבו‪ ,‬נזקק לעניין‬
‫בסיפורו ׳הסימן׳‪ .‬כאן הוא מהרהר בכפל הביטוי ׳שביה עניה׳ המציין לפי הבנתו את מעמדו של‬
‫הציבור בשבי מצד אחד ואת העוני וכניעות הקומה של שליח הציבור‪ ,‬החזן הזקן‪ ,‬מצד אחר‪ .‬וגרם‬

                                                             ‫יהודה אבן קוריש‪ ,‬עמ׳ ‪ ,116‬וכן שם‪ ,‬עמ׳ ‪.20‬‬
                                                                               ‫‪ 205‬אמנם בכתב היד‪ :‬טף וצף‪.‬‬

                                                       ‫‪ 206‬רטש במשמע נטש על פי השורש המקביל בארמית‪.‬‬
‫‪ 207‬והשוו בסליחה ׳אם עונינו ענו בנו׳ לשלמה הבבלי‪ :‬הסכת אצית )בטקסט‪ :‬צית בלבד(‪ ,‬נקל שקל‪ָ ,‬נשׂוּאי ָנשׁוּי‬
‫ועוד )מחזור יו״כ‪ ,‬עמ׳ ‪ 665‬ואילך‪ ,‬הטקסט והפירוש אצל פליישר‪ ,‬פיוטי שלמה הבבלי‪ ,‬עמ׳ ‪ 294‬ואילך מוצלחים‬

                                                                                                 ‫פחות(‪.‬‬
‫‪ 208‬בתרגום הארמי השומרוני של ויתאבלו )במ׳ יד‪ ,‬לט( אנו מוצאים‪ :‬ואתיגנו‪ ,‬והשוו טל‪ ,‬מילון הארמית של‬

                                                                                   ‫השומרונים‪ ,‬עמ׳ ‪.330‬‬
‫‪ 209‬ירדן‪ ,‬שירי הקדש לרבי שלמה אבן גבירול‪ ,‬עמ׳ ‪ .494 ,499 ,364 ,362‬על הוי״ו שבין מחוצים לחוצים וכן‬
‫בין בזוזים גזוזים אומרים ביאליק ורבניצקי במהדורתם )שירי שלמה אבן גבירול‪ ,‬ד‪ ,‬עמ׳ ‪ ,4‬הערות לשיר ד‪,‬‬

                                 ‫ש׳ ‪ :(18–17‬ובמקורות הנ״ל בלי ו׳ )וחבל שתיקנו כביכול לצורך המשקל(‪.‬‬

                                                    ‫‪90‬‬
   87   88   89   90   91   92   93   94   95   96   97