Page 97 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 97

‫מבוא‬

‫מקום ממאיך ומש›ה‹ מגביה‪ ,‬אבל במעשה העגל מקום מגביה ומשה ממאיך׳‪ 230.‬מסתבר שפייטני‬
                        ‫התקופה נסמכו על צורות נתונות‪ ,‬ואף נתנו להן מעמד מועדף בפיוטיהם‪.‬‬

                                                            ‫הרחבת פועלי ע״ו באמצעות עי״ן מצעית‬

‫בתרגומים הארמיים השורשים מגזרת ע״ו מורחבים באמצעות עי״ן מצעית‪ .‬בשוליים של התרגום‬
‫הארמי הניאופיטי משמשות לעתים קרובות צורות ׳ארעם׳ בעי״ן כנגד צורות ׳ארים׳ ביו״ד בפנים‪.‬‬
‫כך בתרגום ׳ ֲה ִרי ֹמתי קולי׳ )בר׳ לט‪ ,‬טו; יח( ארימת קלי בפנים לעומת ארעימת קלי בשוליים‪,‬‬
‫ובתרגום ׳ ַו ָיּ ֶרם׳ )במ׳ כ‪ ,‬יא( וארים לעומת וארעם בשוליים‪ ,‬וכן עוד כתרגום של ׳ ֲה ִרי ֹמתי׳ )בר‬
‫יד‪ ,‬כב( אתרעמת בשוליים‪ .‬פעם אחת מופיעה גם בפנים הצורה ארעם כתרגום של ׳ ָה ֵרם׳ )שמ׳‬
‫יד‪ ,‬טז(‪ ,‬וכן הצורה ׳וארעם׳ )בר׳ כט‪ ,‬יא( בשרידי התרגום מן הגניזה‪ 231‬וכן בשולים של תרגום‬
‫ניאופיטי‪ .‬במהדורתו לתרגום הארמי השומרוני היה אברהם טל מוכן לרשום את חילופי קמו ‪/‬‬
‫קעמו מתוך מחשבה ששתי הצורות עשויות לשמש ראיה לשתי מערכות‪ ,‬ולא סתם קריאה חסרת‬
‫משמעות פונטית‪ .‬כחיזוק לטענתו הוא מביא את הצורה ׳געזו׳ ) ָגּזוּ( המבוטאת במסורת שומרון‬
‫החיה )‪ēzu‬׳‪ 232(gā‬לכאן מצטרפות צורות העתיד ׳תקעים׳ )שמ׳ לד‪ ,‬יב(‪ ,‬׳יקעם׳ )דב׳ יג‪ ,‬ב; יט‪ ,‬טז(‬
‫בעדויות קדומות של כתבי היד ‪ ME‬של התרגום השומרוני‪ .‬בהתפתחות משנית נוצר‪ ,‬כנראה‪ ,‬גם‬
‫השורש עט״ף מן טו״ף הארמי בכתבי היד התימניים הגורסים‪ :‬על מה דעטף עטפיה ומעטפוניה‬
‫יעטפוניה )אבות ב‪ ,‬יז(‪ ,‬ואפשר להניח שהורתה ולידתה של הגרסה בצורות מעין‪* :‬על דאטעף‬

                                                             ‫אטעפוניה ומטעפוניה יטעפוניה‪.‬‬
‫על פי כל הנתונים האלה ניתן אולי גם להבין כיצד נוצרו בעברית משמעויות חדשות לשרשים‬
‫נתונים שעי״ן הפועל שלהם סומנה בעי״ן‪ .‬כך למשל בביטוי ׳למעך את הקול׳ בברייתא שבבבלי‪:‬‬
‫אין המתרגם רשאי להגביה קולו יותר מן הקורא ]ואם אינו יכול למעך יגביה קורא קולו ויקרא‪ .‬ואין‬
‫המתרגם רשאי למעך קולו יותר מן הקורא[ ואם )המתרגם( אינו יכול להגביה את קולו ימעיך הקורא‬
‫קולו ויקרא )ברכות מה ע״א בנוסח כתב יד אוקספורד ‪ ,366‬והתוספת בסוגריים ייחודית לכתב יד‬
‫פירנצה ‪ 233.(7‬כל התוספת של כתב יד פירנצה מופרכת‪ ,‬והיא נוצרה כדי ליצור סימטריה בין ׳אם אינו‬
‫יכול להגביה׳ ובין ׳אם אינו יכול למעך׳‪ .‬אבל לגבי הנמכת הקול מתאימה האמירה ׳אינו רשאי׳‪ ,‬אבל‬

                                                 ‫‪ 230‬ספרי במדבר‪ ,‬א‪ ,‬עמ׳ ‪ ,229‬וכן שם‪ ,‬ג‪ ,‬עמ׳ ‪ ,624‬הערה ‪.11‬‬
                                                                   ‫‪ 231‬קליין‪ ,‬תרגום ירושלמי לתורה‪ ,‬עמ׳ ‪.39‬‬

‫‪ 232‬טל‪ ,‬התרגום השומרוני לתורה‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ׳ קמ‪ ,‬והשוו בן־חיים‪ ,‬קול רינה ותפילה‪ ,‬עמ׳ ‪ ,134‬וכן שם‪ ,‬עמ׳ ‪:50‬‬
                                                                                 ‫דינעט )=דינוט‪ ,‬דינוד(‪.‬‬

‫‪ 233‬מסכת ברכות של כ״י פירנצה לא יצאה מתחת ידיו של סופר כה״י כולו שנעתק בשנת ‪ .1177‬השוו רוזנטל‪ ,‬תלמוד‬
                                                                                           ‫בבלי‪ ,‬עמ׳ ‪.3‬‬

                                                    ‫‪95‬‬
   92   93   94   95   96   97   98   99   100   101   102