Page 99 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 99

‫מבוא‬

‫הסעדיינית‪ .‬הוא הצביע על טור אחד מתוך ׳רשות׳ )פיוט פתיחה( של יוסף אבן אביתור לשבת‬
‫בראשית הקובע‪ :‬׳צור נצרו עד יום הזהיר בו אום מאושרת׳‪ ,‬ושיתף אותנו בלבטיו בהבנת הטור‪.‬‬
‫בתחילה הוא חשב להבין כי האל )צוּר( נצר ושמר את השבת עד אותו היום שבו מסר אותה לישראל‪,‬‬
‫אך לאחר שדקדק בסגנונו של הפייטן הובהרה לו טעותו‪ ,‬לפי שאין ׳צור׳ זה כינוי לאל אלא שם‬
‫הפועל )המקור( של ׳נצרו׳ שאחריו‪ ,‬ויש אפוא להבין ׳צ ֹור ְנ ָצר ֹו ַעד י ֹום ִה ְז ִהיר בּ ֹו א ֹום ְמאוּ ֶשּׁ ֶרת׳‪239.‬‬

                  ‫מתברר שזולאי קלע למטרה‪ ,‬והתופעה רחבה יותר ממה שהוא העלה על דעתו‪.‬‬
‫הסגנון שעמד עליו זולאי רגיל ביותר בפיוטי אבן אביתור וחבריו‪ ,‬ובייחוד בצורות מקור חד־‬
‫הברתיות הבאות לפני הפועל הנטוי תוך כדי שימוט היסוד הבלתי יציב בשורש‪ .‬אנו מוצאים אפוא‬

                                   ‫אצל אותו פייטן בגוף היוצר לפרשת ויקהל )טורים ‪:(32–30‬‬

                                                     ‫ִפּיקּוּ ֵדי ָפּ ָר ָשׁה ז ֹו ִשׁ ְמרוּ ָשׁמ ֹור ַר ָבּת‬
                                                        ‫צ ֹור תצירום ְלע ֹו ָלם ַבּל יוּ ְשׁ ָבּת‬

                                             ‫ְבּ ָכל מ ֹו ְשׁב ֹו ֵתי ֶכם ְבּי ֹום ַה ַשּׁ ָבּת )שמ׳ לה‪ ,‬ג(‬

‫כאן אפילו יכולנו לחשוב על פי צורת הכתיב המלא יו״ד שהפייטן היה סבור שפעולת השמירה‬
‫מבוטאת בגזרת ע״ו * ְתּ ִצירוּם‪ .‬מצד אחר יש‪ ,‬כמובן‪ ,‬להביא בחשבון את אילוצי אקרוסטיכון צד״י‬
‫שמנעו אותו מלהתבטא כאן על דרך גזרת פ״נ המתבקשת * ָנצ ֹור ִתּ ְצּרוּם וכל כיוצא בזה‪ ,‬וכך גם‬

                                             ‫מצאנו אצל אותו פייטן בנסיבות דומות בלא יו״ד‪:‬‬

                                                               ‫ְפּצוּ ִשׁי ָרה וּ ְשׂאוּ ְי ֵדי ֶכם‬
                                                               ‫צ ֹור ִתּ ְצּרוּ ֻח ַקּת ס ֹו ֵדי ֶכם‬
                                                 ‫)שמיני עצרת‪ ,‬גוף יוצר ‪(27–26‬‬

                              ‫ומעין זה גם בשורש נט״ר באקרוסטיכון טי״ת בדיבור על הלויים‪:‬‬

                               ‫ט ֹור ִאם ִי ְטּרוּ ִמ ְשׁ ַמ ְר ִתּי ֲהמ ֹו ָנם ִי ָנּ ֵצר )נשא‪ ,‬גוף יוצר ‪(16‬‬

‫בכל המקרים שנמנו יכולנו לחשוב על ההשפעה הצלילית של צורת העתיד על צורת המקור‬
‫הקודמת לה‪ ,‬בבחינת זיווג צורות או כל כיוצא בזה‪ ,‬אבל הנה בא רב סעדיה גאון וטופח על פנינו‬
‫כשהוא מתייחס על דרך הניגוד בין שבטי ישראל ובין שבעים אומות שהאל יסלק אותם כמו אבק‬

                                                                          ‫פורח שנושבים בו‪:‬‬

                                                  ‫ַנ ֲחמוּ ‪ִ /‬שׁ ְב ֵטי ָיהּ ֲא ֶשׁר ְבּ ָי ִמין ֲחקוּ ִקים‬
                                                    ‫שׁ ֹוב נוּ ְשּׁבוּ ִשׁ ְב ִעים וּ ְבאָ ָבק ֲאבוּ ִקים‬

                                           ‫)נחמו‪ ,‬גוף יוצר ‪240(41–40‬‬

                                                ‫‪ 239‬זולאי‪ ,‬האסכולה הפייטנית של רב סעדיה גאון‪ ,‬עמ׳ לה‪-‬לו‪.‬‬
                            ‫‪ 240‬טובי‪ ,‬פיוטי רב סעדיה גאון‪ ,‬עמ׳ ‪ ,89‬והשוו גנזי שכטר‪ ,‬ג‪ ,‬עמ׳ ‪ :166‬שׁוּב נוּ ְשׁבוּ‪.‬‬

                                                    ‫‪97‬‬
   94   95   96   97   98   99   100   101   102   103   104