Page 190 - josephus volume one
P. 190
רונקינ לע ןוחצינה
מקומראן דרשו פסוקים מישעיהו על הכתיים ,כלומר על הממלכות ההלניסטיות .נראה שתיאור הנפת
ימינו של ניקנור על ירושלים במק"א ז ( )47רומז אל הכתוב בנבואה זו (ישעיהו י ' :)32עֹוד ַהּיֹום ְּב ֹנב
ַל ֲע ֹמד ְי ֹנ ֵפף ָידֹו ַהר ַּבת ִצּיֹון ִּג ְב ַעת ְירּו ָׁש ִָלם' .אכן נראה להלן כי נבואה זו ,בצד פרקים יח-יט במלכים ב,
מרחפת בדרכים שונות כמעט על כל המקורות שבידנו ,ואף במקורות חז"ל שרדו רמזים אליה .והנה,
המקור היחיד שמחק ממעשה ניקנור כל זכר ,גלוי או נסתר ,לתבוסת האשורים ,הוא יוספוס בעיבודו.
כאן אין תפילת יהודה מובאת כלל ,והמוטיב של הנפת היד ,בצד רמזים נוספים שיימנו להלן ,נעלמו
לחלוטין .תופעה זו תידון בהמשך ,לאחר שתתברר תמונת הרמזים המקראיים במלואה .להלן נסקור
אותם לפי סדרו של הסיפור במק"א.
ב ' .הר ציון' (' ,καὶ μετὰ τοὺς λόγους τούτους ἀνέβη Νικάνωρ εἰς ὄρος Σιωνואחר הדברים האלה
עלה ניקנור אל הר ציון' ,פס' .)33מינוח מקראי רומנטי זה רווח במק"א ככינוי להר הבית .ואולם מאחר
שהרמיזה להר ציון שרדה גם במסורת ניקנור של חז"ל בסכוליון א' :שהן מניפין ידיהן על ירושלם והר
ציון' ,סביר מאוד שברקע השימוש בציּון 'הר ציון' במקרה זה עומד גם ההקשר המקראי הנזכר לעיל
בישעיהו י ,32העוסק במצור האשורי' :עֹוד ַהּיֹום ְּב ֹנב ַל ֲע ֹמד ְי ֹנ ֵפף ָידֹו ַהר ַּבת ִצּיֹון ִּג ְב ַעת ְירּו ָׁש ִָלם' (ראו גם
שם ;12 ,מלכים ב יט .)31יוספוס ממיר כאן את 'הר ציון' המקראי ב'מקדש' ,כשם שהמיר את המינוח
המקראי 'עיר דוד' במק"א ( )32ב'חקרה' ( .)406-405
ג .במק"א מודגשים דברי הלעג והיוהרה של ניקנור בארבעה פעלים עוקבים וקצביים ('וילעג להם,
וישחק להם ,ויטמא אותם ,וידבר בגאווה' ,פס' .)34דברי בלע אלה ,והמקבילה המקראית שלהם בימי
אשור ,מכונים בפרק פעמיים באותו השורש היווני ,δυσφημιῶν :חרפות ,גידופים; ,ἐδυσφήμησανחירפו,
גידפו .שחזורו של השורש העברי חר"פ בשני המקרים עולה בבירור מהיקרותו במקבילות אצל חז"ל
(סכוליון פ ,ירושלמי' :ומחרף ומגדף'; 'וחרף וגידף' ,בירושלמי גם 'ניאץ') ,וכן מהאסוציאציה המקראית
ראו אשל ,מגילות קומראן ,עמ' .153-152 ,91התואר 'כתיים'' ,כתיאים' משמש בכתבי כת קומראן במקצת היקרויותיו 4 5
לתיאור הממלכות ההלניסטיות ,ובמקרים אחרים לתיאור הרומאים .ראו סיכומו של אשל ,שם ,והספרות שהביא .ראו גם
קיסטר ,ביאורים ,עמ' ,514שסבר שהדברים מכוונים שם לרומאים ולא לסלווקים .לדעת קיסטר במקום אחר (ביאורים, 4 6
עמ' ,)517-512שירתה נבואה זו לימים גם את ציפייתם המשיחית של יושבי ירושלים בזמן המרד הגדול .ראו הערך 47
48
הנבואה לאספסיינוס. 49
במקומם מופיעים דברי עידוד כלליים של יהודה לאנשיו. 50
גודבלט ,לאומיות יהודית ,עמ' ,176-175סקר את ההיקרויות של ביטוי זה במק"א והתלבט אם השימוש הקונקרטי
בו כציון מקום המקדש משקף נטייה לארכאיזציה או שימוש רווח בשם זה בחיי היומיום .ראו גם בר־כוכבא ,מלחמות 51
החשמונאים ,עמ' =( 322יהודה המקבי ,עמ' .)461
גודבלט ,שם ,עמ' ,189-187הציע שההימנעות המוחלטת של יוספוס מלהשתמש בכתביו במונח 'ציון' נבעה מן
המשמעות שהייתה אולי למונח זה באידאולוגיה של המורדים.
על זיהוי החקרה ההלניסטית עם עיר דוד במק"א ראו בר־כוכבא ,מלחמות החשמונאים ,עמ' =( 315יהודה המקבי ,עמ'
.)445זיהוי זה עולה גם מסכוליון א על כ"ג באייר במגילת תענית (נעם ,מגילת תענית ,עמ' .)190-187
טיבה של טומאה זו לא נתפרש .לאור התיאור בספר יוסיפון (כד ,27עמ' ' :)104וגם ירוק ירק למול ההיכל' ,שיערו
החוקרים שניקנור טימא את הכוהנים ברוקו (ראו למשל גולדשטיין ,מק"א ,עמ' ,340שהסתמך על העובדה ששאר
הפעולות הנזכרות בפסוק נעשות בפה; מק"א ,מהדורת רפפורט ,עמ' ( 216השוו למשל לסיפור בדבר רוקו של נכרי שטימא
את הכוהן הגדול ,ראו הנספח שמעון בן קמחית לערך יוסף בן אילם) .ואולם לדעת וילק ,ההתעללות ,עמ' ,55הערה ,12
יש להבין פועל זה באופן מטפורי ,ודברי ניקנור הם ש'טימאו' ,כלומר חיללו את קודשי ישראל.
' ,μνήσθητι τῶν δυσφημιῶν αὐτῶνזכור את חירופיהם' ,ביחס לניקנור ומחנהו ,פס' oἱ παρὰ τοῦ βασιλέως ὅτε ;38
' ,ἐδυσφήμησανכאשר אנשי המלך חרפוך' ,ביחס לאנשי סנחריב בסיפור המקראי ,פס' .41
179
