Page 187 - josephus volume one
P. 187

‫נעם ורד‬

                                                       ‫קדמ' יב‬                                    ‫מק"א ז‬  ‫‪45‬‬
                  ‫ויהודה רודף והורג (בהם) ותוקע בחצוצרות‪,‬‬                                                 ‫‪46‬‬
                                                                ‫וירדפום דרך יום אחד‪ ,‬מאדסה עד בואכה‬
                    ‫אות לכפרים סביב‪ ,‬כי ניצח את האויבים‪.‬‬         ‫גזר‪ .‬ויריעו אחריהם בחצוצרות התרועה‪.‬‬
‫(ו)‌כששמעו תושביהם (את הדבר) יצאו מזוינים ‪411‬‬
                                                                    ‫ויצאו מכל כפרי יהודה סביב‪ ,‬ויאגפו‬
                     ‫במרוצה והתייצבו נגד הבורחים פנים אל‬         ‫אותם‪ ,‬ויפנו אלה כנגד אלה ויפלו כולם‬
                  ‫פנים‪ ,‬והרגו בהם עד שלא נמלט אף אחד מן‬
                                                                              ‫בחרב ולא נשאר מהם אחד‪.‬‬
                     ‫הקרב הזה והם היו תשעת אלפים (איש)‪.‬‬
                                                                    ‫ויקחו את השלל ואת הביזה‪ ,‬ואת ראש‬      ‫‪47‬‬
‫ניצחון זה אירע בשלושה־עשר בחודש הקרוי אדר ‪412‬‬                   ‫ניקנור הסירו ואת ימינו‪ ,‬אשר נטה בגאווה‪,‬‬
           ‫בפי היהודים‪ ,‬ובפי המוקדונים דיסטרוס‪ .‬בכל שנה‬
             ‫חוגגים חג־ניצחון ביום זה ועושים אותו יום טוב‪.‬‬          ‫ונשאו [אותה] והוקיעו מנגד לירושלים‪.‬‬
                        ‫ואמנם‪ ,‬מאותו זמן נח עם היהודים מן‬
                     ‫המלחמה לשעה קלה והתענג על השלום‪,‬‬              ‫‪ 49–48‬וישמח העם מאוד ויעשו את היום ההוא‬
                       ‫אחר־כך שוב באו עליו קרבות וסכנות‪.‬‬        ‫יום שמחה גדולה‪ .‬ויקבעו לעשות מדי שנה‬

                                                                 ‫בשנה את היום הזה בשלושה עשר באדר‪,‬‬

                                                                ‫‪ 50‬ותשקוט ארץ יהודה ימים מעטים‪.‬‬

‫כאמור‪ ,‬עיבודו של יוספוס למק"א נושא לכל אורכו מאפיינים קבועים ומגמות ברורות‪ .‬בין אלה שנמנו‬
                                                                   ‫לעיל ניכרות כמה היקרויות גם בסיפורנו‪.‬‬

                                                      ‫דגש אנתרופוצנטרי במקום תאוצנטרי‬

‫גפני ופלדמן העירו‪ ,‬כי בעוד בספר מק"א יהודה פונה לעזרת האל ומסתמך על ישועתו בעבר מידי‬
‫אשור (מק"א ז ‪ ,42-41‬וראו להלן)‪ ,‬הרי בקדמוניות אין יוספוס מזכיר במפורש את ישועת האל ולא‬
‫את התקדים ההיסטורי‪ .‬את אלה הוא מחליף בפנייה של יהודה אל הלוחמים‪ ,‬ואת הישועה העתידית‬
‫הוא תולה בצדקתם ובכוונתם של בני אדם‪' :‬יתנו דעתם על כך מי הם ומה הפרס שעליו הם מסתכנים'‬

                                                                                         ‫(קדמ' יב ‪   .)409-408‬‬

                                                             ‫העצמת דמותו של יהודה המקבי‬

‫פלדמן העיר כי במק"א ז ‪ 26‬המלך דמיטריוס שולח את ניקנור 'להשמיד את העם'‪ ,‬ואילו בקדמ' יב ‪402‬‬
‫הוא שולח אותו 'נגד יהודה'‪ ,‬שכן ראה את יהודה 'מתעצם בכוח'‪ .‬אם בפסוקים ‪ 28-27‬במק"א‪ ,‬בהקשר‬
‫של מזימת ניקנור‪ ,‬נזכרים יהודה ואחיו‪ ,‬הרי בקדמ' יב ‪ 403‬נזכר יהודה לבדו‪ .‬ועוד‪ :‬במק"א ז ‪ 35‬דורש‬
‫ניקנור את הסגרת יהודה ומחנהו‪ ,‬ובקדמ' יב ‪ 406‬הוא תובע הסגרה של יהודה לבדו; במק"א ז ‪ 43‬נאמר‬
‫שהמחנות אסרו מלחמה ומחנה ניקנור ניגף‪ ,‬בעוד יוספוס מדגיש שיהודה הוא ש'חילץ אותם למערכה'‬
‫והוא גם מי ש'גבר על יריביו והרג רבים מהם' (‪ .)409‬ניצחון זה מועצם בפי יוספוס‪ ,‬המייחס לניקנור‬

‫‪ 3	 1‬גפני‪ ,‬לדרכי שימושו‪ ,‬עמ' ‪ .87-86‬ראו גם פלדמן‪ ,‬דיוקנם של החשמונאים‪ ,‬עמ' ‪.65-64‬‬

                                                                                                                   ‫‪176‬‬
   182   183   184   185   186   187   188   189   190   191   192