Page 192 - josephus volume one
P. 192

‫רונקינ לע ןוחצינה‬

         ‫ֵמ ֹא ְי ֵבי ֶכם'‪    .‬ואולם יוספוס השמיט את שני ההקשרים המקראיים‪ .‬גדולה מזו ‪ -‬בעוד במק"א ז תיאור‬
         ‫התרועה בפס' ‪ 45‬עומד לעצמו‪ ,‬וההצטרפות של יושבי הכפרים בסביבה למרדף מתוארת לעצמה (‪,)46‬‬

             ‫חיבר יוספוס בין הפסוקים והפך את החצוצרות לאמצעי שנועד להזעיק את יושבי הכפרים (‪.)410‬‬
         ‫ו‪' 	.‬והיה כאשר אשוב בשלום אשרוף את הבית הזה' (‪καὶ ἔσται ἐὰν ἐπιστρέψω ἐν εἰρήνῃ, ἐμπυριῶ‬‬
         ‫‪ ,τὸν οἶκον τοῦτον‬פס' ‪ .)35‬בגרסת הירושלמי אנו מוצאים ניסוח קרוב מאוד‪ ,‬הזהה ללשון הכתוב בספר‬
         ‫שופטים‪' :‬בשובי בשלום אתוץ את המגדל הזה' (שורה ‪ .)6‬מקורו של ביטוי זה בדברי גדעון לאנשי פנואל‬
         ‫שסירבו לתת לחם לאנשיו (שופטים ח ‪    .)9‬קיסטר ראה בכך אשגרה של לשון הפסוק לתוך הירושלמי‪   .‬‬
         ‫ואולם הדמיון הרב ללשון מק"א מלמד שהרמיזה לשופטים ח לא נולדה בירושלמי‪ ,‬כי אם התקיימה כבר‬

                                                                                                               ‫במק"א‪   .‬‬
         ‫ז‪' 	.‬ויצא בחימה גדולה' (‪ ,καὶ ἐξῆλθεν μετὰ θυμοῦ μεγάλου‬פס' ‪ .)35‬דומה שטרם הובחן שזהו ציטוט‬
         ‫מדויק של ביטוי מדניאל (יא ‪ּ' :)45-44‬ו ְׁש ֻמעֹות ְי ַב ֲה ֻלהּו ִמ ִּמ ְז ָרח ּו ִמָּצפֹון ְו ָי ָצא ְּב ֵח ָמא ְגדֹ ָלה ְל ַה ְׁש ִמיד‬
         ‫ּו ְל ַה ֲח ִרים ַרִּבים'‪ְ .‬ו ִיַּטע ָא ֳה ֵלי ַאַּפ ְדנֹו ֵּבין ַי ִּמים ְל ַהר ְצ ִבי קֹ ֶדׁש ּו ָבא ַעד ִקּצֹו ְו ֵאין עֹו ֵזר לֹו'‪ .‬המילים 'ויצא ב ֵח ָמא‬
         ‫ְגדֹ ָלה' מתורגמות בתרגום השבעים באותן המילים כמעט שאנו מוצאים במק"א‪καὶ ἐξελεύσεται :‬‬
         ‫‪    .ἐν θυμῷ ἰσχυρῷ‬מקראות אלה בדניאל והסמוכים להם התפרשו בעת העתיקה‪ ,‬במקורות יהודיים‬
         ‫ונכריים כאחד‪ ,‬על אנטיוכוס אפיפנס‪    .‬ואולם בסכוליון א למגילת תענית משמשים אותם הכתובים‬
         ‫לביאור המועד כ"ח בשבט‪ ,‬שבו 'נטל אנטיוכוס מן ירו ‌ש[לם]' (=נסע אנטיוכוס מירושלים)‪    .‬אירוע זה‬
         ‫מזוהה במחקר עם הסרת המצור מעל ירושלים בימי ליסיאס ואנטיוכוס החמישי (‪ 163‬לפה"ס‪ ,‬כשנתיים‬
         ‫בלבד לפני התקפת ניקנור)‪ ,‬או עם יציאתו של אנטיוכוס השביעי סידטס מירושלים בשנת ‪ 134‬לפה"ס‪   .‬‬
         ‫שימושו של בעל מק"א בפסוק זה גם בפרשת ניקנור‪ ,‬מלמד שהיו דורשים אותו כמין חומר על אירועים‬
         ‫שונים בתקופת החשמונאים‪    .‬ואמנם איומו של ניקנור על ירושלים ותבוסתו המוחצת מתאימים‬
         ‫בהחלט להידרש על הכתובים בדניאל‪' :‬הר צבי קדש' ו'ובא עד קצו ואין עוזר לו'‪ .‬במגילת המלחמה‬

            ‫ראו בר־כוכבא‪ ,‬שם‪ ,‬על הזהות בין המינוח היווני במק"א לבין תרגום השבעים לפרשת החצוצרות בספר במדבר‪.‬‬                                                ‫‪5	 8‬‬
     ‫מאחר שהשימוש הברור בלשון הכתוב הוא שגרם לירושלמי‪ ,‬ואולי אף למקורות שקדמו לו (ראו להלן) לנקוט את הלשון‬                                                 ‫‪5	 9‬‬
     ‫'מגדל' ככינוי למקדש‪ ,‬ודאי שאין מקום לחיפושיה של קתרין הז'ר‪( ,‬אי) חשיבות ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ ,15‬אחר מגדל חשמונאי‬
                                                                                                                                                           ‫‪6	 0‬‬
                                                                                             ‫בירושלים שאליו כוונו כביכול הדברים‪.‬‬                           ‫‪6	 1‬‬
                                                                                                       ‫קיסטר‪ ,‬אחור וקדם‪ ,‬עמ' ‪.236‬‬
                                                                                                                                                           ‫‪	62‬‬
     ‫ראו גולדשטיין‪ ,‬מקבים א‪ ,‬עמ' ‪ ,340‬על פס' ‪ .35‬מעניין שבאותה נבואה בישעיהו י‪ ,‬שנתפרשה על המצור האשורי ושימשה‬
     ‫רקע לגרסות השונות של מעשה ניקנור בספרי מקבים ובמקורות חז"ל‪ ,‬מצויה הפניה פנים־מקראית לסיפור מלחמתו של‬                                                  ‫‪6	 3‬‬

                                                ‫גדעון במדיין‪ְ ' :‬ועֹו ֵרר ָע ָליו ה' ְצ ָבאֹות ׁשֹוט ְּכ ַמַּכת ִמ ְד ָין ְּבצּור עֹו ֵרב' (ישעיהו י ‪.)26‬‬  ‫‪	64‬‬
     ‫היכרותו של בעל מק"א עם ספר דניאל עולה ממק"א ב ‪ 60-59‬וכן מאזכורו של 'שיקוץ משומם'‪ ,‬שם א ‪ .54‬ראו קולינס‪,‬‬                                                ‫‪	65‬‬
                                                                                                                                                           ‫‪	66‬‬
                                                                      ‫דניאל‪ ,‬עמ' ‪ ;72‬אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪.50‬‬
     ‫פלוסר‪ ,‬יהדות בית שני‪ ,‬קומראן‪ ,‬עמ' ‪ .125–123‬המאמר כולו מוקדש לשימושה של מגילת המלחמה מקומראן בפסוקים‬

                                                                                                                          ‫אלה בדניאל‪.‬‬
                                                                                                   ‫ראו נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪.291‬‬
         ‫לדעות השונות ראו נעם‪ ,‬שם‪ .‬ראו גם בר־כוכבא‪ ,‬יהודה המקבי‪ ,‬עמ' ‪ ;550‬הנ"ל‪ ,‬דימוי היהודים‪ ,‬עמ' ‪ ,434‬הערה ‪.91‬‬
     ‫בעבר הנחתי‪ ,‬שם‪ ,‬לאור הפרשנות הרווחת של הפסוק בקורותיו של אנטיוכוס אפיפנס‪ ,‬שגם סכוליון א זיהה את המועד‬
     ‫עם מפלתו של מלך זה‪ ,‬בניגוד לסברת חוקרים המזהים את המועד עם הסרת המצור בידי בנו‪ .‬ואולם הגילוי שהזדמן לי‬
     ‫כאן מלמד שהפסוק נדרש על הקשרים היסטוריים שונים בימי החשמונאים‪ ,‬ולכן אין זה מן הנמנע שאף סכוליון א כיוון‬

                                                                                                        ‫לאנטיוכוס החמישי ֶאּופטור‪.‬‬

‫‪181‬‬
   187   188   189   190   191   192   193   194   195   196   197