Page 191 - josephus volume one
P. 191
נעם ורד
הנידונה להלן .פעלים אלה נזכרים בסיפור המצור האשורי בימי חזקיהו (מלכים ב יט ' :4לחרף אלהים
חי'; ' :6אשר גדפו נערי מלך אשור אתי'; ' :16לחרף אלהים חי'; ' :22את מי חרפת וגדפת'; ' :23ביד
מלאכיך חרפת' .השוו ישעיהו לז .)24 ,23 ,17 ,4יוספוס ,לעומת זאת ,מסתפק באזכור ענייני אחד של
שורש קרוב אך לא זהה' ,ὁ δὲ βλασφημήσας αὐτούς :הוא חירפם' (כך תרגום שליט .לדעת בר־כוכבא,
תרגום נכון יותר הוא' :קילל אותם באלהיהם'.)406 ,
ד .הצירוף 'לחרף אלהים חי' בסיפור המצור האשורי (מלכים ב יט ;16 ,4ישעיהו לז )17 ,4אינו אלא הד
פנים־מקראי של מאורע אחר .בסיפור מלחמתו של דוד בגלית נאמר פעמיים ש' ֵח ֵרף ַמ ַע ְרכֹות ֱאֹל ִהים
ַחִּיים' (שמואל א יז .)36 ,26לא זו אף זו ,השורש חר"פ משמש מילה מנחה בסיפור ההוא -הוא חוזר לא
פחות משש פעמים ,חמש פעמים כפועל ופעם אחת כשם (שם יז [ 26 ,25 ,10ראו שם גם השם 'חרפה'],
.)45 ,36והנה ניכר קשר בולט גם בין סיפור מקראי זה לבין מעשה ניקנור .בשניהם האויב הוא אדם יחיד
המאיים על ישראל ומבזה אותו ,בשניהם הוא מנוצח על ידי חלש ממנו ,בשני המקרים נכרת ראשו של
הרשע והובא לירושלים ,ובשני המקרים הופך המנצח למנהיג ומייסד שושלת .מסתבר שהמספר במק"א
היה מודע היטב לקשר הזה .מלבד השימוש החוזר בפועל חר"פ -כפי ששחזרנו -במקור העברי,
בולטת במיוחד הקרבה בין התיאור של מק"א ('וכאשר ראה מחנהו כי נפל ניקנור השליכו את כלי
מלחמתם ונמלטו ...וירדפום ...עד בואכה גזר .ויריעו ...ויקחו את השלל ואת הביזה' [מק"א ז )]47-44
לבין התיאור המקראי (' ַוִּי ְראּו ַהְּפ ִל ְׁש ִּתים ִּכי ֵמת ִּגּבֹו ָרם ַוָּי ֻנסּוַ :וָּי ֻקמּו ַא ְנ ֵׁשי ִי ְׂש ָר ֵאל ִויהּו ָדה ַוָּי ִרעּו ַוִּי ְר ְּדפּו
ֶאת ַהְּפ ִל ְׁש ִּתים ַעד ּבֹו ֲאָך ַג ְיא ְו ַעד ַׁש ֲע ֵרי ֶע ְקרֹון ַוִּיְּפלּו ַח ְל ֵלי ְפ ִל ְׁש ִּתים ְּב ֶד ֶרְך ַׁש ֲע ַר ִים ְו ַעד ַּגת ְו ַעד ֶע ְקרֹוןַ :וָּי ֻׁשבּו
ְּב ֵני ִי ְׂש ָר ֵאל ִמ ְּדֹלק ַא ֲח ֵרי ְפ ִל ְׁש ִּתים ַוָּיׁ ֹשּסּו ֶאת ַמ ֲח ֵני ֶהם' [שמ"א יז .)]53-51אסוציאציה זו אינה מפתיעה
על רקע האזכור המפורש של מלחמת דוד וגלית המושמת בפי יהודה בתפילתו בקרב בית צור (מק"א ד
,)30ועל רקע השוואות בין יהודה המקבי לדוד המלך ,הנרמזות בכמה מקומות במק"א .
ה .הקשר מקראי זה מסביר גם פרט נוסף בדיווחו של מק"א .חוקרים שונים הסבירו שהתרועה בחצוצרות
היא אמצעי אסטרטגי המשקף מציאות היסטורית .ואולם דומה שהתיאור של בעל מק"א' :ויריעו
אחריהם בחצוצרות התרועה' (פס' )44נועד גם לעורר אסוציאציה מקראית של הפועל 'וירעו' במלחמת
דוד וגלית (שמואל א יז ,)52ודומה גם שמחבר מק"א הבין תרועה זו על רקע הציווי בבמדבר י ְ ' :9ו ִכי
ָתבֹאּו ִמ ְל ָח ָמה ְּב ַא ְר ְצ ֶכם ַעל ַהַּצר ַהּצֵֹרר ֶא ְת ֶכם ַו ֲה ֵר ֹע ֶתם ַּב ֲחצֹ ְצרֹות ְו ִנ ְזַּכ ְר ֶּתם ִל ְפ ֵני ה' ֱאֹל ֵהי ֶכם ְונֹו ַׁש ְע ֶּתם
מק"א ,מהדורת רפפורט ,עמ' ,217תרגם את ' δυσφημιῶνנאצותיהם' ,אבל השחזור הנכון יותר הוא 'חרופיהם' (השוו 5 2
התרגומים במהדורות כהנא [עמ' קלג' :חרפותיהם'] והרטום [עמ' ' :48חרופיהם']) ,כעולה מתרגומו של רפפורט עצמו
5 3
בפס' ' :41חרפוך' .השורש הקרוב אצל יוספוס ,סעיף ,βλασφημήσας ,406תורגם בידי שליט גם כן' :חירפם'.
טל אילן ציינה (בדברים שבעל־פה) שההדגשה בתיאור של 'גיבורים ביד חלשים ,רבים ביד מעטים' היא מוטיב משותף 5 4
למק"א (ג ,39 ,19-16ד ,29-28 ,8ה ,38ו ,30-29ז ,40 ,27ט [ 9 ,6-5ראו המבוא במק"א ,מהדורת רפפורט ,עמ' ,)]33-32 55
ליוספוס (קדמ' יב )424-422 ,409 ,314 ,307 ,300 ,291–290ולחז"ל ('באו מרובים ונפלו ביד מועטין' ,ב"ר צט [ק בכי"ו] 56
5 7
ב ,עמ' ;1274וכן בתפילת 'על הנסים') .הדימוי של דוד וגלית הולם מאוד את ההיבט הזה.
לפרט זה ראו גם אבל ,מקבים ,עמ' .143
גולדשטיין ,מק"א ,עמ' ,342הפנה כאן לתיאורים דומים במקצת במהלך מלחמת גדעון במדיינים (שופטים ז )24-21
ומלחמת יונתן בפלשתים (שמואל א יד .)22-21
פלדמן ,דיוקנם של החשמונאים ,עמ' .58
ראו אבל ,מקבים ,עמ' ;143בר־כוכבא ,מלחמות החשמונאים ,עמ' =( 279יהודה המקבי ,עמ' ,)368והערה .9
180
