Page 198 - josephus volume one
P. 198
רונקינ לע ןוחצינה
רחוקים יותר .ואולם קיסטר הוכיח 'שיש ֵאם למסורתם של הבבלי ושל הסכוליה למגילת תענית
ולקדמותה של מסורת זו' ,שכן הנוסח 'היה מניף ידו על ירושלים' מרמז ככל הנראה על הפסוק ' ְי ֹנ ֵפף ָידֹו
ַהר בית ַּבת ִצּיֹון ִּג ְב ַעת ְירּו ָׁש ִָלם' (ישעיהו י ,)32היא היא נבואת ישעיהו על סנחריב ,המרחפת ברקע כל
המקורות שבידנו .לעיל נוכחנו שמק"א במקורו העברי גרס כנראה ,בדומה למסורת הירושלמי' :ימינו
אשר נטה בגאוה' ( ,ἐξέτεινεν ὑπερηφάνωςפס' ,)47ואילו השורש נו"ף/נפ"ף אינו מתועד בו .מכאן
שגרסות חז"ל המשתמשות בשורש זה (בבלי וסכוליה) מוסרות מסורת עתיקה שאינה תלויה במק"א!
כלומר ,לפחות לסכוליה ולבבלי הייתה גישה לנוסח עברי אותנטי של הסיפור שאינו זהה למק"א .
שני הסכוליה מציגים מאפיינים חריגים במקרה הזה .סכוליון א מתאפיין בדרך כלל בקרבה למקורות
ארץ־ישראל ,ואילו סכוליון פ מצטיין בקרבה לגרסת הבבלי .ואולם במסורת זו מכילים שני הביאורים
מוטיבים הקרובים למסורות הירושלמי והבבלי כאחד .סכוליון א אכן קרוב בעיקרו לגרסתו הייחודית
של הירושלמי (הזכרת מלכות יוון ,חירוף וגידוף' ,אחד מבית חשמונאי' וחיתוך הראש [ועל פי השלמתו
המסתברת של קיסטר ,גם היד]) ,אבל יש בו גם מוטיבים דומים לאלה של הבבלי (הנפת היד ותיאור
הביזוי של גופת ניקנור) .עם זאת סכוליון פ אכן קרוב לגרסת הבבלי ,אבל המוטיבים של חירוף וגידוף ,כמו
גם חיתוך הראש ,מקרבים אותו לגרסת הירושלמי ,ואפשר לזהות בו אולי גם שרידי מסורת עצמאית .
בסכוליון א חלו שיבושים ניכרים במסורת זו .הלשון 'ומלכותא דיונאי' עילגת ומגומגמת ,שהרי אי
אפשר לפתוח סיפור מעשה בו"ו החיבור ,וגם הרצף 'ומלכותא דיונאי שהן מניפין ידיהן '...וכו' אינו עולה
יפה .כן תמוה השימוש בארמית בפתח מעשה שכולו בעברית .נראה שבמקור הייתה זו פתיחה עברית
מעין 'בימי מלכות יון' ,ביטוי רווח מאוד בסכוליון א .נראית הצעתו של קיסטר שמעבד אלמוני ביקש
להפוך מילים אלה לחלק ממועד המגילה ועל כן המיר אותן לכלל המשך ארמי כביכול של לשון המגילה:
'נקנור ומלכותא דיונאי' .עיבוד זה גרר גם שינוי של המילים הבאות ,שהוצגו כפתיחה של הביאור:
'שהן [היינו ניקנור ומלכות יוון שנזכרו לעיל ,במגילה] מניפין .'...נראה שאותו עיבוד הוא שגרם להמרה
המטעה של לשון היחיד ,שמתחילתה הוסבה על ניקנור ,כעולה מכל המקבילות ('והיה מניף'' ,וראה',
בר־כוכבא ,שם; וילק ,ההתעללות ,עמ' ;57-55ואף אני עצמי ,וראו נעם ,שם. 8 4
קיסטר ,אחור וקדם ,עמ' ( 236-235הציטוט מעמ' ,)236וראו שם ,הערה .22עם זה ,גם הוא מנה שיבושים ועיבודים 85
8 6
מאוחרים בגרסות הבבלי והסכוליה ,שם.
דפנה ברץ העירה על הבדל נוסף בין כל מסורות חז"ל לבין מקבים א .בכולן ניתן הסבר הן לנקמה בראש והן לנקמה ביד: 8 7
'הפה שדיבר באשמה היד שפשטה בגאוה' (ירושלמי); 'פה שדבר בגאיות ויד שהניפה כנגד בית המקדש' (סכוליון פ) וכו', 8 8
89
ואילו במק"א נזכרת ענישה רק על הפשע שנעשה ביד. 9 0
ראו נעם ,מגילת תענית ,עמ' .375-370 ,25-24
91
ראו הלוי ,האגדה ההיסטורית ,עמ' ,47הערה ;5וילק ,ההתעללות ,עמ' ;57נעם ,מגילת תענית ,עמ' .301-300 92
הלשון 'פולימרכוס' והתלייה כנגד בית המקדש .לפירוט נוסף על יחסי הנוסחים השונים ראו נעם ,שם.
ראו סכוליון א לכ"ז באייר ,נעם ,מגילת תענית ,עמ' ;67כ"ד באב ,שם ,עמ' ;86י"ז באלול ,עמ' ;90ג' בתשרי ,עמ' ;94
ג' בכסלו ,עמ' ;98כ"ח באדר ,עמ' .128ראו גם סכוליון פ לכ"ה בכסלו ,עמ' ' :105בימי יון נכנסו בני חשמונאי להר הבית';
סכוליון א ו־פ לי"ג באדר' :מלכי יון''/ומלכותא דיונאי' .על התופעה ראו קיסטר ,על הסכוליה ,עמ' ;461רוזנטל ,דף חדש,
עמ' ,370הערה ,55עמ' ,382 ,375הערה .132ראו גם להלן ,הערך מלחמת האחים החשמונאים ,הסעיף' :מסורות חז"ל
והיחס ביניהן'.
קיסטר ,אחור וקדם ,עמ' ,234הערה .11
על מקרים נוספים של 'נדידת תוכן' תניינית בין המגילה לביאור ראו רוזנטל ,דף חדש ,עמ' .391-390
187
