Page 201 - josephus volume one
P. 201

‫נעם ורד‬

‫פרטיה (ההוקעה‪ ,‬הכתובת‪ ,‬סדר ההתרחשות)‪ .‬מכל מקום‪ ,‬נהיר שבמקורות חז"ל אחרים משוקעים‬
‫שרידיה של מסורת אותנטית אחרת‪ ,‬שניכרים בה עקבות הקישור העתיק של מעשה ניקנור אל נבואת‬

                                                                                               ‫ישעיהו בפרק י‪.‬‬
‫עוד יש להעיר על המילים התמוהות בירושלמי‪' :‬שלטון משלמלכות יון עובר לאלכסנדריה'‪ .‬קשה‬
‫להבין מה עניין אלכסנדריה לכאן‪ .‬מקצת החוקרים ביקשו להגיה פרט זה ואחרים הציעו שנשתרבב מתוך‬
‫הקשר היסטורי אחר‪   1 .‬לדעת בר־כוכבא נשען ביטוי זה על ידיעות כלליות של המספר על מלחמות‬
‫בין בית סלווקוס לבית תלמי‪ ,‬שבמהלכן עברו שליטים סלווקים בארץ־ישראל בדרכם למצרים‪ .‬התיאור‬
‫של שליט סלווקי החולף בארץ־ישראל ומבטיח לנקום בנתיניו כשיחזור ממסע מלחמה על מצרים הוא‪,‬‬
‫לדעת בר־כוכבא‪ ,‬פרי ניסיון עממי לשוות לניקנור דמות של שליט חשוב‪   1 .‬יהושע שוורץ הציע שמוטיב‬
‫מתוך המעשה המאוחר בניקנור אחר‪ ,‬נדבן יהודי אלכסנדרוני שתרם דלתות למקדש (משנה‪ ,‬יומא ג‪ ,‬י;‬
‫מידות ב‪ ,‬ג; תוספתא‪ ,‬כיפורים ב‪ ,‬ד ומקבילות)‪ ,‬חדר בשלב כלשהו אל סיפור הניצחון הקדום על ניקנור‬
‫הסלווקי‪ ,‬והיה זה אך השלב הראשון בתהליך של עירוב בין שתי המסורות‪   1 .‬מכל מקום‪ ,‬הפרט המוקשה‬

                                    ‫הזה הוא ייחודי לירושלמי ואינו מצוי בשום גרסה אחרת של הסיפור‪.‬‬
‫ממכלול הנתונים לעיל מסתמן‪ ,‬שזמן לא רב לאחר המאורעות‪ ,‬וככל הנראה קודם חיבורו של מק"א‪,‬‬
‫רווחו כמה גרסות עבריות של סיפור הניצחון על ניקנור‪ ,‬והמשותף לכולן היו הרמזים המקראיים בכלל‪,‬‬
‫והקישור לסיפור המצור האשורי בימי סנחריב וחזקיהו בפרט‪ ,‬אף שהן נבדלו בניסוחן ובכמה מפרטיהן‪.‬‬
‫אחת המסורות שוקעה במק"א ואחרות התגלגלו לבסוף למקורות חז"ל‪ ,‬אף שפגעי עריכה ומסירה‬
‫ארוכי שנים הותירו באחרונות עיבודים ושיבושים רבים‪ .‬אם שחזור זה נכון‪ ,‬מסתבר שלפחות במקרה‬
‫זה משוקעים במקורות חז"ל המאוחרים שרידיהן של מסורות קדומות מימי החשמונאים ובכלל זה‬
‫מאפייני לשון וסגנון‪ ,‬ולפיכך אין להוציא מכלל אפשרות שהוא הדין גם לגבי מסורות חז"ל אחרות‬

                                                                                            ‫הנידונות בספר זה‪.‬‬
‫הסיפור על ניקנור מייצג טופוס רווח בעת ההיא‪ ,‬הניתן לזיהוי גם בסיפורים אחרים על ימי הבית‪.‬‬
‫לכמה וכמה סיפורים כאלה משותפים המוטיבים של איום חיצוני על המקדש וחרדה לגורלו‪ ,‬גבורתו‬
‫ומנהיגותו של כוהן‪ ,‬אמונה בהשגחתו של אלוהי ישראל‪ ,‬שהוא הכוח המניע הא ִמתי מאחורי המאורעות‪,‬‬
‫וישועה ִנסית משמים‪ .‬המאפיינים האלה משותפים לכמה וכמה סיפורים שנידונו בספר זה‪ ,‬המשתייכים‬
‫לסוגה שכונתה במבוא 'אגדות מקדש כוהניות' (סעיף ו‪ .)2‬אפשר שסיפורנו הוא אחד מאבות הטיפוס‬

                                                                                       ‫הראשונים של סוגה זו‪.‬‬

                                                                             ‫‪ 1	 06‬לדעות השונות ראו נעם‪ ,‬מגילת תענית‪ ,‬עמ' ‪.299‬‬
                                                                                                              ‫‪ 1	 07‬בדברים שבעל־פה‪.‬‬

‫‪ 1	 08‬שוורץ‪ ,‬שער ניקנור‪ .‬שוורץ מציע‪ ,‬בעקבות עדות יוסיפון‪ ,‬ששער ניקנור שבמקדש נקרא‪ ,‬אליבא דאמת‪ ,‬על שם הניצחון‬
‫החשמונאי על ניקנור ולא‪ ,‬כעדות המשנה והתוספתא‪ ,‬על שם הנדבן של דלתות המקדש‪ ,‬שמעשהו נזכר לשבח גם‬
‫בכתובת ביוונית על גלוסקמא שנתגלתה בהר הצופים‪ .‬הוא מסתייע גם בנוסח סכוליון פ ובעדותו של מק"ב טו ‪,33‬‬
‫שאיברי ניקנור הוקעו 'כנגד בית המקדש'‪'/‬מול ההיכל'‪ ,‬ולפיכך הוא מציע שהשער שמולו נתלו נקרא על שם המאורע‪,‬‬

                                                                                ‫כעדות יוסיפון‪ .‬עניין זה חורג מגדר דיוננו כאן‪.‬‬

                                                                                                                                     ‫‪190‬‬
   196   197   198   199   200   201   202   203   204   205   206