Page 205 - josephus volume one
P. 205

‫ןליא לט‬

‫והסיתו לשלוח את ניקנור נגדם‪ .‬לאלקימוס הייתה אפוא יד בהנעת האירועים‪ ,‬שהביאו לקרב עם ניקנור‬
                                                                                                 ‫והניצחון עליו‪.‬‬

‫אלקימוס נזכר גם במק"א וגם במק"ב‪ ,‬ובשניהם‪ ,‬שלא כמו אצל יוספוס‪ ,‬נזכרים סמוך לאירועים‬
‫שאליהם הוא מתקשר 'חסידים' (‪ ,Ασιδαῖοι‬מק"א ז ‪ ;13‬מק"ב יד ‪ .)6‬ואולם ההקשר שבו הם נזכרים שונה‬
‫בין הראשון והשני ‪ -‬במק"ב אנו למדים שהיו אלה תומכיו הנלהבים של יהודה המקבי‪ ,‬שנגדם הסית‬
‫אלקימוס את המלך‪ ,‬ואילו מק"א קובע שתחילה סמכו החסידים על אלקימוס‪ ,‬אך לאחר שהאחרון תפס‬
‫שישים מהם והוציאם להורג‪ ,‬שבו לתמוך ביהודה (מק"א ז ‪ .)16‬יוספוס אמנם איננו משתמש במונח‬
‫בלתי מתורגם זה ‪' -‬חסידים' ‪ -‬ואף איננו מזכיר במפורש את פרשת הוצאתם להורג של חסידים בידי‬
‫אלקימוס‪ ,‬אך הוא מזכיר בין קרבנותיו של אלקימוס אנשים שהוא מכנה ‪ ,ὅσιοι‬מונח יווני המשמש‬

                                                                           ‫פעמים רבות תרגום ל'חסידים'‪  1 .‬‬
‫את מותו של אלקימוס כורך יוספוס (סעיף ‪ ,)413‬כמו מק"א (ט ‪ )56–54‬עם ניסיונו להרוס חומה‬
‫עתיקה במתחם המקדש‪   1 ,‬אך בעוד יוספוס מקדים את מותו למות יהודה המקבי‪ ,‬מק"א מאחרו‪ ,‬ולא‬
‫לנו להכריע מי צודק‪ .‬מכל מקום‪ ,‬משניהם משתמע‪ ,‬במרומז אם לא במפורש‪ ,‬שמוות זה בא פתאום‪,‬‬

                                       ‫בייסורים וכעונש על ניסיונו של אלקימוס לפגוע בשלמות המקדש‪.‬‬

                                                             ‫חז"ל על יקים איש צרורות‬

‫בבראשית רבה קורא המדרש את מילות הפסוק ' ַוָּי ַרח ֶאת ֵרי ַח ְּב ָג ָדיו' (בראשית כז ‪ ,)27‬כאילו נאמר‬
‫'את ריח בוגדיו'‪ ,‬כנראה משום שהפסוק מתאר כיצד הוליך יעקב את יצחק העיוור שולל באמצעות‬
‫הריח‪ .‬מילים אלה‪ ,‬העוסקות בבגידה‪ ,‬הן הפתיח לשני מעשים‪ ,‬שהראשון בהם קשור ישירות לסוף ימי‬
‫הבית השני והשני עוסק בחכם המתוארך לראשית ימי הבית ‪ -‬יוסי בן יועזר איש צרדה‪ .‬גיבוריהם של‬
‫המעשים הם שני אישים ‪ -‬יוסה משיתה ויקים איש צרורות‪ .‬שניהם אינם ידועים משום מקור אחר‪,‬‬
‫והמשותף ביניהם הוא שהם בוגדים תחילה במישהו או במשהו‪ ,‬אך בסופו של דבר בוחרים למות ולא‬

                                                                                     ‫להמשיך במעשי בגידתם‪.‬‬
‫בסיפור הראשון מתואר יוסה משיתה כמי שמוסר את כלי המקדש לרומאים‪ ,‬אך כשאלה מבקשים‬
‫ממנו אוצרות נוספים הוא בוחר למות ולא להיענות לבקשתם‪ .‬מעשה זה נידון במקום אחר בספרנו‪  1 .‬‬
‫בסיפור השני אנו שומעים על יקים איש צרורות‪ ,‬שהוא בן אחותו של יוסי בן יועזר איש צרדה‪ ,‬הצלע‬
‫האחת בזוג הראשון בין הזוגות המפורסמים של מסכת אבות‪ .‬בלי כל רקע היסטורי או הסבר מתקבל‬
‫על הדעת אנו מוצאים את עצמנו יחד עם שני גיבורינו במעמד שבו האחד מוצא להריגה והשני ככל‬

‫‪ 1	 26‬כמו למשל במק"א ממש בסמוך (ז ‪ ,)17‬שם מצטט המחבר את תהלים עט ‪ְּ' :2‬ב ַׂשר ֲח ִסי ֶדיָך' המתורגם שם כ־‪σάρκας‬‬
‫‪ ,ὁσίων σου‬ממש כמו בתרגום השבעים‪ .‬לשאלה מדוע אין יוספוס מספר פרשה זו הציע גולדשטיין‪ ,‬מק"ב‪ ,480 ,‬שאהדתו‬
‫לגישתם של החסידים‪ ,‬המעדיפים פשרה עם השליט הזר על פני מלחמת חירות מתמשכת ואולי אף חסרת תוחלת‪ ,‬מנעה‬

                                                                                                                   ‫אותו מלספרו‪.‬‬
‫‪ 1	 27‬חוקרים רבים זיהו חומה זו עם הסורג שהיה 'גבוה עשרה טפחים ושלש עשרה פרצות היו שם שפרצום מלכי יון‪ .‬חזרו‬
‫וגדרום' (משנה‪ ,‬מידות ב‪ ,‬ג)‪ ,‬ראו גרץ‪ ,‬היסטוריה [אנגלית]‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ;492‬שירר (ורמש‪-‬מילר)‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬עמ' ‪,176–175‬‬

                                                                                    ‫הערה ‪ ;5‬קלוזנר‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪.51–50‬‬
                                                                                                   ‫‪ 1	 28‬ראו הערך ביזת כלי המקדש‪.‬‬

                                                                                                                                   ‫‪194‬‬
   200   201   202   203   204   205   206   207   208   209   210