Page 279 - josephus volume one
P. 279

‫נעם ורד‬

‫דווקא אביי הוא המוסר את המסורת הנידונה בסוגיית קידושין בלבוש ברייתא‪    .‬כמה מן החוקרים‬
‫הציעו שאביי‪ ,‬מוסר המסורת‪ ,‬הוא שהמיר את שם הגיבור‪ ,‬כשיטתו‪ ,‬מיוחנן לינאי‪ .‬אחרים הניחו שחז"ל‬
‫מחקו את שמו של יוחנן מן האגדה המקורית משום חיבתם לדמות היסטורית זו‪    .‬לעומתם הציע גרץ‬

                                                     ‫שהחילוף נבע בפשטות מדמיון השמות יוחנן ויונתן‪   .‬‬
‫ואולם דעת מיעוט במחקר תולה את המעשה המקורי בינאי ומעניקה את הבכורה לגרסת הבבלי‬
‫דווקא‪    .‬לפי דעה זו‪ ,‬מוטיב מרכזי בסיפור הוא כתר המלכות וכפל הסמכות המקופל במלוכה עם כהונה‬
‫גדולה‪ ,‬כמודגש בגרסת הבבלי‪ .‬מאחר שיוחנן הורקנוס‪ ,‬שלא כבנו ינאי‪ ,‬עדיין לא נשא בתואר מלך‪ ,‬קשה‬
‫להניח שהוא היה הגיבור המקורי של הסיפור‪    .‬היו שמצאו ראיה לזיהוי השליט שעורר את התנגדות‬
‫הפרושים עם ינאי בתופעת הטביעה החוזרת במטבעותיו של מלך זה‪ .‬במכלול המטבעות של יהונתן‪/‬‬
‫אלכסנדר‪ ,‬הלוא הוא ינאי בפי חז"ל (ובמקום אחד בפי יוספוס ‪ -‬קדמ' יג ‪ ,)320‬יש קבוצת מטבעות‬
‫שתחילה נכתב עליהם 'יהונתן המלך'‪ ,‬ולימים הוטבעו מחדש בכתובת 'ינתן הכהן הגדל וחבר יהדם'‪   .‬‬
‫היו מי שסברו שהתואר 'מלך' הושמט בלחץ הפרושים‪ ,‬בדומה לדרישה המופיעה בסיפורנו‪    .‬ואולם מן‬
‫הראוי לזכור כי בסיפור נדרש ינאי לוותר על הכהונה הגדולה דווקא ולא על המלוכה‪ .‬ועוד‪ ,‬מטבעות‬

‫היהודים ובמסכת קידושין‪ ,‬אם סיפור אחד הוא או שני מעשים שהיו‪ ,‬האחד בימי יוחנן והאחר בימי ינאי‪ ,‬אולם הצעתו‬                          ‫‪6	 9‬‬
‫דחוקה‪ .‬ראשית‪ ,‬אין בשיחת שני האמוראים כל רמז למעשה המופיע בקידושין‪ .‬שנית‪ ,‬אין בידנו עקבות של מודעות‬
‫של חז"ל לקיומן של שתי גרסות לאותו הסיפור‪ ,‬או להיכרות עם גרסתו של יוספוס בפרט (ראו כעת גם רפפורט‪ ,‬בית‬                             ‫‪7	 0‬‬
                                                                                                                                 ‫‪7	 1‬‬
                                                                                                             ‫חשמונאי‪ ,‬עמ' ‪.)292‬‬  ‫‪7	 2‬‬
‫נקודה זו הובחנה כבר אצל דרנבורג‪ ,‬משא ארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ,39‬הערה ‪ .9‬לשיטתו של באומגרטן‪ ,‬ספרות חז"ל כמקור‬                             ‫‪7	 3‬‬
‫להיסטוריה‪ ,‬הסיפור מעיקרו נועד להסביר מדוע נזקק שמעון בן שטח לחדש את סמכותם של הפרושים בימי שלומציון‬
‫ולפיכך הוסב שם הגיבור שבימיו התרחש המשבר לינאי‪ ,‬השליט שקדם לשלומציון‪ .‬גודבלט‪ ,‬איחוד הכהונה והמלוכה‪,‬‬                              ‫‪7	 4‬‬
‫עמ' ‪ ,13‬הציע ש'מחבר הגרסה העברית' של האגדה היה מעוניין לנקוט את המליצות 'כתר מלכות' ו'כתר כהונה' ולפיכך‬                          ‫‪7	 5‬‬

                                                                                              ‫נוח היה לו בגרסה ינאי ולא יוחנן‪.‬‬
                                                          ‫אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ .149‬ראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.40‬‬
‫גרץ‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ג‪ ,‬עמ' ‪ .687‬אמנם‪ ,‬חילוף כזה לא היה עשוי להתרחש בידי מצטט המסורת בתלמוד‪ ,‬כפי שהציע גרץ‪,‬‬
‫אלא רק בידי מספרים קדומים בימי הבית‪ ,‬שהכירו את ינאי גם בשם 'יונתן'‪ ,‬כפי שמצינו במטבעות ינאי ובמסמך שנמצא‬
‫בקומראן (ראו אשל‪ ,‬אשל וירדני‪ ,‬חיבור מקומראן)‪ .‬חז"ל לא ידעו שהשם ינאי הוא קיצור של יונתן‪ ,‬ומעולם לא כינו את‬

                                                                                                             ‫ינאי המלך בשם זה‪.‬‬
‫ראו פרידלנדר‪ ,‬הקרע; אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ 33-32‬והערה ‪ ;22‬גלר‪ ,‬ינאי‪ ,‬עמ' ‪ ;211-202‬מן‪ ,‬הצדוקים; ראו גם ההפניות‬
‫אצל אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ,183‬הערה ‪ ,182‬ואצל שטרן‪ ,‬יהודה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ,199-198‬הערה ‪.9‬‬
‫נראה שגם טענותיו של שוורץ‪ ,‬התנגדות הפרושים‪ ,‬עמ' ‪ ,446‬נשענות על גרסת הבבלי ועל זיהוי השליט עם ינאי דווקא‪.‬‬

                                ‫ראו גודבלט‪ ,‬איחוד הכהונה והמלוכה‪ ,‬עמ' ‪ ;13-12‬מן‪ ,‬הצדוקים ומקור הכיתות‪ ,‬עמ' ‪.406‬‬
‫גלר‪ ,‬ינאי‪ ,‬עמ' ‪( 208‬ראו גם מן‪ ,‬הצדוקים ומקור הכיתות‪ ,‬עמ' ‪ ,)406‬מעיר כי במקרה של יוחנן הורקנוס ויתור על הכהונה‬
‫הגדולה היה למעשה ויתור על המקור היחיד של סמכותו השלטונית‪ ,‬ולפיכך אין היגיון בדרישה לוותר על הכהונה הגדולה‬
‫ולהסתפק בשלטון‪ ,‬אלא אם כן הסיפור מוסב על ינאי‪ ,‬שהיה מלך והחזיק גם במקור סמכות חילוני‪ .‬ואולם ראו צ'ריקובר‪,‬‬
‫היהודים והיוונים‪ ,‬עמ' ‪ ,208-207‬שסבר כי הוויתור על הכהונה הגדולה היה אכן שומט את הבסיס מתחת שלטונו של‬
‫המנהיג החשמונאי‪ ,‬אלא שהוא ראה בכך יסוד מוסד של הסיפור המקורי וראיה לערמתם של הפרושים‪ ,‬שלמראית עין‬

                                            ‫דרשו ויתור על הכהונה הגדולה‪ ,‬אך למעשה ביקשו לערער את השלטון בכללו‪.‬‬
‫ראו משורר‪ ,‬מטבעות היהודים‪ ,‬עמ' ‪ ,191-190 ,186‬וחילופים קלים בנוסח המטבעות שם‪ .‬עוד על מטבעות ינאי ו'יונתן'‬

                                                                                     ‫ראו שם‪ ,‬עמ' ‪.293-279 ,191-184 ,43-40‬‬
‫לסברה זו ולטענות כנגדה ראו הדיון וההפניות אצל גודבלט‪ ,‬איחוד הכהונה והמלוכה‪ ,‬עמ' ‪ .10-9‬ראו גם גלר‪ ,‬ינאי‪ ,‬עמ'‬

                                                                    ‫‪ ,209-208‬אלא שתיאור התופעה הנומיסמטית שם שגוי‪.‬‬

                                                                                                                                       ‫‪268‬‬
   274   275   276   277   278   279   280   281   282   283   284