Page 281 - josephus volume one

‫נעם ורד‬

‫לחיבור או לאוסף מקורות אחד‪ ,‬אשר יחסיהם של הפרושים עם מלך זה היו במוקד עניינו‪ .‬אם אמנם כך‪,‬‬
‫כי אז נוסח האגדה שהיה מוכר לחז"ל עסק בינאי דווקא‪ ,‬ולא העורך הבבלי הוא ששינה ממה שקיבל‪.‬‬
‫מכל מקום‪ ,‬בדיוני כאן אין בכוונתי להכריע בוויכוח המחקרי הוותיק בדבר זהותו של גיבור הסיפור‬

‫המקורי‪ ,‬אלא לנסות ולברר את מוצאו ומגמתו של המעשה‪.‬‬

‫מוצאה ומגמתה של האגדה‬

‫דומה שהמחקר העשיר שהוקדש לסיפור זה הזניח שני יסודות בביאורו‪ ,‬העשויים לשפוך אור חדש על‬
‫מוצאו ומגמתו‪ .‬כוונתי לרמיזות מקראיות הפזורות בלשונו של המעשה ומאירות את משמעותו‪ ,‬וכן‬
‫לביטויים וללשונות מיוחדים שיש בהם ללמד על זמנו‪ ,‬מקורו ומטרתו‪ .‬מטבע הדברים ניכרים מאפיינים‬
‫אלה באופן ברור יותר בגרסה העברית של הסיפור ‪ -‬אף כי הדים מסוימים נשתמרו גם בגרסתו היוונית‬

‫של יוספוס ‪ -‬ולפיכך אייחד את הדיון להלן לגרסת הסיפור כפי שהוא בתלמוד‪.‬‬

‫רמיזות מקראיות‬

‫שני הקשרים מקראיים מהדהדים בסיפור‪ .‬האחד הוא מגילת אסתר‪ ,‬והאחר מעשה קורח בבמ' טז‪-‬יז‪.‬‬
‫א ‪ .‬הביטוי 'כתר מלכות'‪ ,‬המשמש בתביעת יהודה בן גדידיה‪/‬גודגדא מהמלך‪ ,‬מופיע רק שלוש פעמים‬
‫במקרא‪ ,‬כולן במגילת אסתר‪ .‬רמיזה בולטת נוספת לאסתר הוא הביטוי 'ויבוקש הדבר ולא נמצא'‪,‬‬
‫פרפרזה על 'ויבקש הדבר וימצא' (אסתר ב ‪ ,)23‬כפי שהכיר ישראל לוי‪ .‬ההקשר במגילת אסתר הוא‬
‫אימות גילויו של מרדכי בדבר מזימת ההתנקשות של שני סריסי המלך‪ .‬האסוציאציה המקראית למגילת‬
‫אסתר אינה מפתיעה‪ .‬שני הסיפורים‪ ,‬המקראי והתלמודי‪ ,‬מציגים מלך הרודף את החפים מפשע בשל‬
‫עצתו של נבל‪ ,‬ובשניהם מופיעים רשעים הזוממים מזימות נגד המלך‪ .‬בשני המקרים מתרחשת הדרמה‬

‫במהלך סעודה או משתה‪ .‬‬
‫ב ‪ .‬משמעותי יותר לצרכינו הוא ההד המובהק של סיפור קורח בבמדבר טז‪-‬יז‪ ,‬המרחף ברקע האגדה‬
‫שלנו‪ .‬הביטוי 'רב לך' בדברי יהודה למלך הוא תזכורת שקופה לביטוי 'רב לכם' המופיע בסיפור קורח‬
‫פעמיים‪ ,‬פעם בדברי קורח ועדתו ופעם בתשובת משה ' ַרב ָל ֶכם ְּב ֵני ֵל ִוי' (במדבר טז ‪ .)7 ,3‬כפי שהערתי‬
‫לעיל על היחס בין שתי גרסות סיפורנו‪ ,‬ביטוי זה ניכר גם מבעד למעטה היווני של האגדה בקדמוניות‪:‬‬
‫‪( ἀρκείτω σοι‬קדמ' יג ‪ .)291‬גם שם העצם 'כהונה'‪ ,‬המופיע בסיפור הקרע‪ ,‬הוא נדיר בתורה‪ .‬מתוך שתי‬

‫היקרויותיו (שמות כט ‪ ;9‬במדבר טז ‪ ,)10‬אחת היא במעשה קורח‪.‬‬

‫אסתר א ‪ ;11‬ב ‪ ;17‬ו ‪ .8‬ראו גודבלט‪ ,‬איחוד הכהונה והמלוכה‪ ,‬עמ' ‪ ,13‬הערה ‪ ,21‬אך הוא לא עמד על הארמז המקראי‬ ‫‪8 0‬‬
‫המכוון כאן‪ .‬המילה 'כתר' אף היא מיוחדת במקרא לשלוש היקרויות אלה בלבד‪ .‬מעניין שהמקור הנוסף היחיד בספרות‬
‫חז"ל המזכיר שבועה בציץ שבין עיני הכוהן רומז אף הוא למגילת אסתר‪ .‬ראו תוספתא‪ ,‬חלה א‪ ,‬י‪' :‬לבוש שלבש בו אבא‬ ‫‪8 1‬‬
‫‪8 2‬‬
‫וציץ שנתן בין עיניו אם לא‪ '...‬וכו'; והשוו לאסתר ו ‪' :8‬יביאו לבוש מלכות אשר לבש בו המלך'‪.‬‬ ‫‪8 3‬‬
‫לוי‪ ,‬המקורות התלמודיים‪ ,‬עמ' ‪.222‬‬

‫לנקודה זו ראו באומגרטן‪ ,‬ספרות חז"ל כמקור להיסטוריה‪ ,‬עמ' ‪ .45‬על סעודות כזירה ספרותית להצגת מתחים חברתיים‬
‫ומאבקי כוח בספרות חז"ל ראו וייס‪ ,‬אוכלים לדעת‪ .‬תודתי לד"ר ענבר רוה על מראה המקום‪.‬‬

‫עם זה‪ ,‬נראה שגרסת יוספוס תלויה במקור עברי כלשהו של סיפורנו‪ ,‬ולא ישירות בהקשר המקראי של קורח‪ ,‬שכן בתרגום‬
‫השבעים לפסוקים הרלוונטיים בבמדבר טז אנו מוצאים את הפעלים ‪ ἐχέτω‬ו־‪ ,ἱκανούσθω‬ולא ‪ ἀρκείτω‬כלשון הסיפור‬

‫בקדמוניות‪.‬‬

‫‪270‬‬