Page 284 - josephus volume one
P. 284
הקרע עם הפרושים
על אחד משני כתריו .ואכן אין לך פרשה במקרא המתאימה יותר לסמוך אליה את סיפורו של משבר
פוליטי ושל אי־אמון בהנהגה מסיפור קורח ועדתו.
מה אפשר ללמוד מן השימוש באב־הטיפוס המקראי על מטרתו של המספר ועל שיפוטו המוסרי?
מאחר שמשה ואהרן נצטוו להיבדל מעדת קורח (' ִהָּב ְדלּו ִמּתֹוְך ָה ֵע ָדה ַהּזֹאת' ,במדבר טז ,)21ואף
'חכמי ישראל' שבסיפורנו נבדלו ('ויבדלו חכמי ישראל בזעם') ,אפשר להסיק שמספר האגדה הקביל
בין החכמים שבסיפורו לבין משה ואהרן .הרעיון שחכמינו ,ולפניהם הפרושים ,הם יורשי משה ונושאי
מורשתו ,נטוע עמוק בתרבות חז"ל ,ומוכר היטב גם מהספרות הקדם־רבנית .
על פי האגדה ,אלעזר בן פועירה מבקש לפגוע בסמכות החכמים .כפי שהערתי לעיל ,דבריו על תורה
'כרוכה ומונחת' הם כנראה ויכוח סמוי עם טענת הסמכות של החכמים מכוח היותם מורי התורה שבעל־
פה .זלזולו של אלעזר בסמכותם דומה לאיום על סמכותם של משה ואהרן בסיפור המקראי .לפיכך סביר
שאלעזר בן פועירא' ,לץ ,רע ובליעל' ,הוא מקבילו של קורח המקראי .עם זה ,יהודה בן גדידיה/גודגדא,
מוציא הדיבה על המלך ,נמנה אף הוא עם הנבלים בסיפור( .א) ממש כקורח המקראי טוען גם יהודה נגד
הסמכות הכפולה של המלך ודורש ממנו להניח את הכהונה( .ב) חכמי ישראל מבדילים עצמם בשמעם
את דבריו ,כפי שנבדלו משה ואהרן מקורח ועדתו( .ג) הרעה 'צצה' ,על פי גרסתו המקורית של הסיפור,
בגלל אלעזר ויהודה כאחד ,שכן עדי הנוסח המרכזיים גורסים' :ותוצץ הרעה על ידי אלעזר בן פוערא
ועל ידי יהודה בן גודגדא' .שמו של יהודה מצוי בקטע הגניזה ,בכתבי היד ובדפוס הספרדי ,ואף בפי
מצטטים מימי הביניים ,אבל נשמט בדפוסים ,ולפיכך לא נידון כלל בספרות המחקר .ואולם מציאותו
היא רבת חשיבות לשחזורה של מגמת הסיפור ושל העמדה הפוליטית של מספרו .לאור חלק זה של
המשפט ,יהודה ,שהשמיץ את ינאי ,אשם ברעה שהתרחשה לא פחות מאלעזר ,המסית נגד הפרושים.
לשון אחר ,מתנגדי השלטון החשמונאי שנואים על המספר לא פחות מששנואים עליו אויבי הפרושים .
גם בגרסת יוספוס מתואר מוציא הדיבה על המלך כנבל .לפיכך יש לנו ללמוד שלדעת המספר,
הפרושים לא תמכו בתביעתו של יהודה שהמלך יוותר על הכהונה הגדולה .על כן ,בניגוד לדעה רווחת
במחקר ,סיפורנו אינו יכול לשמש ראיה להתנגדותם של הפרושים לסמכות הכפולה של החשמונאים 1 .
9 5ראוי לציון הקשר בין דגש זה לבין עצם שמם של הפרושים ,הנרדף ל'נבדלים'.
96נסתפק כאן בהפניה למקור המפורסם ביותר ,הלוא הוא משנה ,אבות א ,א .על ה'רביניזציה' של דמותו של משה ראו כהן,
מסורות היסטוריות מקבילות ,עמ' .122
97ראו למשל מתי כג .2
98ראו פרידלנדר ,הקרע ,עמ' ,448הערה .24
9 9ראו הזיהוי שהצענו בין דמות זו ומה שהיא מייצגת לבין 'הצבועים הדומים לפרושים' הנזכרים בסיפור צוואת ינאי.
1 00ראו כבר אלון ,מחקרים ,א ,עמ' .20-19כנגד זה ,ראו למשל שוורץ ,התנגדות הפרושים (לוויכוח עם טיעוניו ראו גודבלט,
איחוד הכהונה והמלוכה; רגב ,החשמונאים ,עמ' .)160-157לאור הנאמר לעיל ,יהודה ודאי אינו דובר הפרושים כשיטת
שוורץ (התנגדות הפרושים ,עמ' .446אבל ראו דעה שונה במאמרו המאוחר יותר ,לזכור את ימי הבית ,עמ' ,)75וכשיטת
רגב (הצדוקים והלכתם ,עמ' .)256לפי עדות כתבי היד ,אין לקבל גם את הערכת קלמין (בבל היהודית ,עמ' )57שיהודה
'אינו מתואר כרשע' .קלמין טוען ,שם ,שיהודה מתואר כ'זקן אחד' ,כלומר אחד מן החכמים .אבל הביטוי 'זקן אחד'
מוצמד פעמים רבות במקורות חז"ל לצדוקים וליריבים אחרים של החכמים .ראו בבלי ,סוטה מט ע"ב = בבא קמא פב
ע"ב = מנחות סד ע"ב ,והערך מלחמת האחים החשמונאים בספר זה; בבא בתרא קטו ע"ב; מנחות סה ע"א .בסכוליון
למגילת תענית נזכר בסכוליון פ כמה פעמים יריב אידאולוגי של החכמים בתואר 'אחד שהיה מפטפט כנגדו' ,ואילו נוסח
הכלאיים גורס במקומות אלה 'זקן אחד' (נעם ,מגילת תענית ,עמ' .)108 ,97 ,86 ,61
273
