Page 285 - josephus volume one
P. 285
נעם ורד
אדרבה ,התומכים ברעיון זה (יהודה) הם אויבי החכמים ,ומסר מרכזי של סיפורנו ,בגרסת יוספוס 1
כבגרסת חז"ל ,הוא שהחכמים הבדילו עצמם מתביעה זו ומתומכיה .עניין זה יורחב להלן.
אגדת ינאי כמדרש פוליטי
מסתבר אפוא שאגדת ינאי היא למעשה מעין 'מדרש' פוליטי ,המשליך דמויות ואירועים מן המקרא,
גם אם בדרך רמז ,על נסיבות הממלכה החשמונאית .מדרש זה מזהה שני זרמים פוליטיים ,באמצעות
מייצגיהם ,עם הנבל המקראי האולטימטיבי ,קורח( :א) המתנגדים לשליטים החשמונאים ודורשים מהם
להניח את הכהונה הגדולה (מיוצגים על ידי יהודה); (ב) אלה העוינים את 'חכמי ישראל' וטוענים שהללו
הם מסיתים ,מעוררי קטטות ,ויתרה מזו -שהם ומסורותיהם אינם נחוצים לשם לימוד התורה (מיוצגים
על ידי אלעזר) .אף שהגרסה התלמודית של האגדה אינה מזהה את הזרם המחזיק בהשקפה זו ,ספרות
חז"ל מייחסת השקפות מעין זו האחרונה לצדוקים או לביתוסים 1 .מאחר שבגרסת יוספוס המסית נגד
הפרושים מזוהה כצדוקי ,נוכל להסיק שהאגדה ,על שתי גרסותיה ,עוסקת במחלוקת כתתית 1 .
בגרסת קדמוניות וקידושין כאחד מאשים אחד מן הנבלים בסיפור את הפרושים/חכמים בתמיכה
בדיבה בדבר ייחוסו של השליט החשמונאי ובדרישה להתפטרותו מהכהונה הגדולה .בשתי גרסות הסיפור
מבקש המספר להפריך האשמה זו ולטעון את ההפך .יוספוס מספר באותה נקודה במהלך ההתרחשות,
לאחר השמעת הדיבה הבלתי מוכחת נגד השליט' :וגם כל הפרושים התרעמו מאוד' (סעיף καὶ :292
.)πάντες δ' οἱ Φαρισαῖοι σφοδρῶς ἠγανάκτησανגם המסורת בבבלי מצהירה' :ויבדלו חכמי ישראל
בזעם' 1 .המספר מבקש אפוא להדגיש כי החכמים הבדילו עצמם מן הדיבה נגד המלך ומן התביעה
לפרישתו מהכהונה הגדולה ,בניגוד גמור לטענתו של אלעזר נגדם.
נראה שמספר הסיפור המקורי היה מוטרד בשל דעה רווחת שתלתה את הקרע בין הפרושים לשלטון
החשמונאי בתביעת ההתפטרות החצופה של הראשונים ובדיבה שהפיצו .דימוי רווח זה של הפרושים
כנוטים להמרדה ויוצרי פרובוקציות משתקף היטב בהצהרת יוספוס' :שאפילו אומרים דבר נגד המלך וגם
1 01מייסון ,יוספוס על הפרושים ,עמ' ,230הגיע לאותה מסקנה לגבי גרסת יוספוס' :נראה שהסיפור מבקש לומר שהאשמת
יונתן את הפרושים [בהתנגדות לכהונתו של השליט] הייתה פיסת דיסאינפורמציה ערמומית ,לא הצהרה מדויקת של
העובדות' (תרגום שלי -ו"נ).
1 02ראו מסקנותיו של ריבקין ,הגדרת הפרושים ,עמ' ,218-217משורת מחלוקות בין החכמים/פרושים לבין הצדוקים/
ביתוסים .ראו גם סכוליון א למגילת תענית ,ד/י בתמוז ,נעם ,מגילת תענית ,עמ' ,206 ,79-78והדיון בעמ' .216-206
הוויכוח הוא אם יש צורך ,נוסף על ה'תורה' ,גם ב'הלכות'.
103כך הסיק גם ריבקין ,הגדרת הפרושים ,עמ' ,220-218משיקולים נוספים .ואולם רפפורט ,בית חשמונאי ,עמ' ,294-293
סבור שההיגד בדבר התורה באגדה משמר גרעין היסטורי :יוחנן ביקש ליטול את סמכויות השיפוט והחקיקה מידי
הפרושים לעצמו ,ודברי אלעזר משקפים את טענתו החדשה ש'החוק המיוחד ליהודה הוא החוק האלוהי שבתורה ,אך
מעבר לו המלך הוא המחוקק'.
1 04רש"י פירש' :שכעס המלך עליהם' ,ובדרך זו הלך גם באומגרטן ,שתרגם' :חכמי ישראל נפרדו ([ )departedכאשר המלך]
כועס [עליהם]' (באומגרטן ,ספרות חז"ל כמקור להיסטוריה ,עמ' 37והערה .)86ואולם לפי פשוטו של הניסוח ,מדובר
בכעסם של החכמים ,נושאי המשפט ,ולא בכעסו של המלך ,וגרסת יוספוס תוכיח (ראו גם ניוזנר ,מסורות חז"ל על
הפרושים ,א ,עמ' .)175מן המקבילה של יוספוס אפשר ללמוד גם כי 'היבדלות' זו אין פירושה עזיבת המקום .עזיבה
כזאת אינה מתוארת בקדמוניות ,וכבר העיר גרץ שגם בסיפור בבבלי אין היא תואמת את סוף המעשה ,שעל פיו נרצחו
החכמים שהיו שם (גרץ ,היסטוריה ,ג ,עמ' .)688
274
