Page 342 - josephus volume one
P. 342

‫םיאנומשחה םיחאה תמחלמ‬

     ‫הצרים חזיר במקום כבשים‪ ,‬מוטיב הנעדר לגמרי אצל יוספוס; (ה) אצל יוספוס מתפללים הכוהנים‬
     ‫הנצורים לנקמה במחנה הצרים מפרי ההסכם‪ ,‬ואילו בסיפור התלמודי אין תפילה כזאת; (ו) אצל יוספוס‬
     ‫העונש הוא התייבשות התבואות‪ ,‬ואילו בברייתא מתוארת רעידת אדמה; (ז) בסיפור התלמודי נקשר‬
     ‫המעשה לשלושה עניינים הלכתיים הנזכרים בשלוש משניות שונות‪ .‬ל'אותה שעה' מיוחס האיסור‪/‬‬
     ‫הקללה על הוראת 'חכמת יוונית' לבנים (השוו משנה‪ ,‬סוטה ט‪ ,‬יד ‪ -‬עניין זה יידון להלן) ועל גידול‬
     ‫חזירים (השוו משנה‪ ,‬בבא קמא ז‪ ,‬ז)‪ ,‬ותוצאות המאורע מזוהות עם מאורע הנזכר במשנה‪ ,‬מנחות י‪ ,‬ב‪:‬‬
     ‫'מצות העומר לבוא מן הקרוב‪ .‬לא ביכר קרוב לירושלם‪ .‬מביאין אותו מכל מקום‪ .‬מעשה שבא מגנות־‬
     ‫צריפין ושתי הלחם מבקעת עין־סוכר'‪ ,‬כלומר‪ ,‬לשיטתו של מספר הסיפור בבבלי‪ ,‬האסון שבא בעקבות‬
     ‫החטא שבסיפור הוא שגרם למקרה המתואר במשנת מנחות‪ ,‬שלא ביכרו שעורים למנחת העומר ו ִחטים‬
     ‫ללחם הביכורים סמוך לירושלים ונאלצו להביאן מרחוק‪ .‬מחמת הקישור המשולש למשניות אלה הובא‬

                    ‫המעשה בתלמוד הבבלי שלוש פעמים‪ ,‬בסוגיות המוסבות על כל אחת מהמשניות הללו‪.‬‬
     ‫חוקרים רבים ראו בסיפור זה גרסה עממית בלא בסיס היסטורי של המאורעות המסופרים אצל‬
     ‫יוספוס‪ ,‬התלויה בגרסת קדמוניות באופן ישיר או עקיף‪    .‬דעה חריגה אחת זיהתה בו עיבוד של יסודות‬
     ‫היסטוריים מתקופת גזרות אנטיוכוס הרביעי‪    .‬אחרים שילבו את שני הסיפורים המקבילים בשחזוריהם‬
     ‫ההיסטוריים‪ ,‬ארגו לתוך תיאורו של יוספוס את מעשה החזיר    ואת הזקן הלועז יוונית‪ ,‬ושילבו לתוך‬
     ‫הסיפור רעידת אדמה ושדפון התבואה כאחד‪    .‬לעומתם סברו אחרים שלפנינו מקור קדום אחד‬
     ‫שהשתלשל בווריאציות ובעיבודים שונים אל שני ההקשרים‪    .‬היה מי שקיבל את גרסת התלמוד בעניין‬
     ‫הזקן הדובר יוונית מכוח האיסור ההלכתי שנגזר בפועל בעקבות הסיפור‪ ,‬וחיפש נסיבות היסטוריות‬
     ‫שיתאימו לפרט הזה‪ .‬כך גרץ‪ ,‬שזיהה בזקן את אנטיפטרוס האדומי שהסית את הורקנוס למרוד באחיו‪   ,‬‬
     ‫ואלימלך הלוי‪ ,‬שסבר שבעלי הברית הנבטים של הורקנוס הם שהיו זקוקים למסרים ביוונית‪    .‬אבל‬

     ‫ראו הספרות המצוינת אצל ויזנברג‪ ,‬איסורים קרובים‪ ,‬עמ' ‪ ,217‬הערה ‪ ;17‬אפרון‪ ,‬חקרי התקופה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪,238‬‬                        ‫‪5	 8‬‬
                            ‫הערה ‪ ;41‬הנ"ל‪ ,‬בר־כוכבא‪ ,‬עמ' ‪ ,70‬הערות ‪ ;111-110‬וילק‪ ,‬כשצרו מלכי בית חשמונאי‪ ,‬עמ' ‪.102‬‬                   ‫‪5	 9‬‬
                                                                                                    ‫הנגל‪ ,‬יהדות והלניזם‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.76‬‬  ‫‪	60‬‬

     ‫ראו גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .462‬להרחבה ראו גרץ‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ג‪ ,‬נספח ‪ ,15‬עמ' ‪ ,711-710‬שם הציע שיוספוס השמיט‬                   ‫‪6	 1‬‬
     ‫את מעשה החזיר בגלל קוראיו הנכרים‪ ,‬אבל רמז אליו בשיפוט החמור שהחיל על מעשיהם של הצרים‪ .‬השקפה דומה‬
     ‫גם אצל לוריא‪ ,‬מינאי עד הורדוס‪ ,‬עמ' ‪ .208-207‬נראה שגם עמוסין‪ ,‬השתקפויות‪ ,‬עמ' ‪ ,149-148‬הערה ‪ ,49‬סבר שהחזיר‬                        ‫‪6	 2‬‬
     ‫היה חלק אינטגרלי של הסיפור המקורי והושמט בידי יוספוס‪ .‬כן הניח רוזנבלום‪ ,‬חזיר‪ ,‬עמ' ‪ ,105-103‬שהחזיר סימל את‬                       ‫‪6	 3‬‬
     ‫ההתערבות הרומית במלחמת האחים (ראו גם להלן‪ ,‬הערה ‪ .)84‬כנגד השקפה זו ראו ויזנברג‪ ,‬איסורים קרובים‪ ,‬עמ' ‪.217‬‬
     ‫גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬שם‪ .‬ראו גם ויס‪ ,‬דור דור ודורשיו‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,147-146‬שהטיל לתוך הסיפור‪ ,‬מלבד כל המרכיבים‬                       ‫‪6	 4‬‬
     ‫של גרסות יוספוס והבבלי גם יחד (תמיד וגם פסח‪ ,‬חזיר וזקן דובר יוונית‪ ,‬רעידת אדמה וגם שידפון‪ ,‬גזרות על חזיר ועל‬
     ‫יוונית)‪ ,‬גם את עדותה של אחת מגרסות הירושלמי (ראו להלן) בדבר התמיד שקרב ‘באותה שעה' בארבע שעות‪ .‬ראו גם‬

                                                                     ‫הספרות אצל ויזנברג‪ ,‬איסורים קרובים‪ ,‬עמ' ‪ ,217‬והערה ‪.18‬‬
     ‫לדעת כהן‪ ,‬מסורות מקבילות‪ ,‬עמ' ‪ ,13‬הסיפור התלמודי הוא הרחבה של מקור כתוב שקדם ליוספוס‪ .‬גם שרון‪ ,‬סוף‬
     ‫המדינה החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ,52‬הכריע נכונה שהמדובר במקור יהודי קדום‪ ,‬לאו דווקא כתוב‪ ,‬ששימש את יוספוס ושוקע‬

                                                                      ‫באופן עצמאי גם בתלמוד‪ .‬ראו גם ההפניות בהערה ‪ ,21‬שם‪.‬‬
     ‫גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬שם‪ .‬ראו גם יעבץ‪ ,‬תולדות ישראל‪ ,‬ד‪ ,‬עמ' ‪ .213‬לעומת זה‪ ,‬לשיטת רש"י שהזקן היה מבפנים ולעז‬
     ‫‘לאותן שבחוץ' ב'רמיזות'‪ ,‬כלומר בגד בסיעתו הנצורה ויעץ לצרים שלא יסייעו בהקרבת הקרבנות (סוטה מט ע"ב‪ ,‬ד"ה‬
     ‫‘היה שם זקן אחד'; ‘לעז להם'‪ ,‬מנחות סד ע"ב‪ ,‬ד"ה ‘והיה שם זקן אחד'; ‘חכמת יוונית')‪ ,‬צריך הזקן להיות מסיעתו של‬

       ‫אריסטובולוס ולא משל הורקנוס‪ ,‬ולכן אין לזהותו עם אנטיפטרוס‪ .‬ראו דרנבורג‪ ,‬משא ארץ־ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ,57‬הערה ‪.4‬‬
     ‫הלוי‪ ,‬האגדה‪ ,‬עמ' ‪ .65-62‬ראו גם וילק‪ ,‬כשצרו מלכי בית חשמונאי‪ ,‬עמ' ‪ ,101‬הערה ‪ ,8‬הסבור שהזקן מסר ‘את סוד הקריה‬

‫‪331‬‬
   337   338   339   340   341   342   343   344   345   346   347