Page 343 - josephus volume one
P. 343
נעם ורד
נמצא גם מי שהצביע על הסתירה בין ייחוסו של האיסור על הוראת יוונית לנסיבות סיפורנו לבין
ייחוסו ל'פולמוס של קיטוס' ,כלומר לימי טריינוס כנראה ,במשנת סוטה ט ,יד .ויזנברג העניק עדיפות
היסטורית בכמה עניינים לגרסת התלמוד (תאריכו של המצור לא היה פסח; מחירו של הקרבן היה מספר
מסוים של 'דינרים' ,כבסיפור התלמודי ,אבל לא הסכום המופקע שנוקב יוספוס) ,ובאחרים -לגרסת
יוספוס (הסיפור התלמודי על החזיר אינו סביר בנסיבות אלה; רצח אדם כחוני ייתכן גם ייתכן) .גם
מוטיב החזיר באגדה הבבלית נחשב בעיני רבים לתוספת על הסיפור המקורי; עניין זה יידון להלן לאחר
שנעיין במסורות הירושלמי.
בירושלמי הובאו שתי גרסות של מעשה דומה על שלשול קרבנות תמיד בחבל בעת מצור תמורת
תשלום ,ועל הפרה בוטה של ההסכם .הסיפור הראשון מתוארך 'בימי מלכות יוון'' :בימי מלכות יוון
היו משלשלין להם שתי קופות שלזהב והיו מעלין שני כבשים .פעם אחת שילשלו להם שתי קופות
שלזהב והעלו להן שני גדיים .באותה השעה האיר הקב"ה את עיניהם ומצאו שני טלאים בלישכת
הטלאים' .בניגוד להרגלם ,הצרים מעלים לפתע שני גדיים ,שאינם כשרים לקרבן התמיד ,ולנצורים אין
בהמות לקרבן .אבל למעשה יש סוף טוב ,שכן הנצורים במקדש 'מצאו שני טלאים בלישכת הטלאים'.
אף שהדבר אינו נאמר בפירוש ,נראה שסיפור זה מוסב על מרד המקבים .הפתיחה 'בימי מלכות יון'
אופיינית לאגדות על מרד זה ,וגם המעשה עצמו בנוי על פי דגם קבוע של מסורות על טיהור המקדש
בידי החשמונאים .כפי שהערתי במקום אחר ,אנו מכירים כמה וכמה אגדות על המקבים הניגשים לחדש
בשפה המובנת לכאורה רק לצרים'. 6 5
בדפוסי המשנה ובכ"י וינה של התוספתא ,סוטה טו ,ד ‘טיטוס' ,אולם בכתבי היד קאופמן ,פארמה וקיימברידג' ‘קיטוס',
ואין חולק היום כי זה הנוסח הנכון .רוב החוקרים סבורים שהמדובר בלוקיוס קוויטוס ,מושל יהודה בימי טריינוס ,ראו 6 6
אלבק ,משנה ,סדר נשים ,עמ' ;393שפר ,היסטוריה ,עמ' ;142–141הדס־לבל ,ירושלים ,עמ' .166-164להצעה אחרת
ראו רוקח ,קיטוס .אי אפשר לקבל את דעת ויזנברג ,איסורים קרובים ,עמ' ,221הערה ,34וכן עמ' ,227שהעדיף את 67
גרסת הדפוסים ‘טיטוס' ,לא רק משיקולי נוסח אלא גם מאחר שהמרד הגדול מכונה באותה משנה עצמה ‘פולמוס של 6 8
6 9
אספסיינוס'. 70
כך כבר התוספות ,בבא קמא פב ע"ב ,ד"ה ‘ואסור לאדם' .ראו ויזנברג ,איסורים קרובים ,עמ' ;220-219ובעקבותיו
הירשמן ,תורה ,עמ' ,143אשר העיר גם על לשונות בבליים המאפיינים את פרשת הזקן והיוונית .ראו גם אפרון ,בר־כוכבא,
עמ' ,70הערה .111לעומת זאת ,גרץ ,היסטוריה ,ג ,עמ' ,711תירץ ,בדומה לסוגיות הבבלי הנזכרות ,שהאיסור במקומנו
אינו זהה לאיסור על לימוד השפה היוונית הנזכר במשנה ,שנגזר מאוחר יותר ,כי אם איסור על ‘חכמת יוונית' ,שמשמעו
כאן ,לשיטתו ,תחבולה דיפלומטית .ראו הצעות דומות אצל דרנבורג ,משא ארץ־ישראל ,עמ' ,57הערה ;4רפל ,חכמת
יוונית ,עמ' .321כנגד זה ראו וייס ,דור דור ודורשיו ,א ,עמ' ,147-146הערה .1וייס עצמו תירץ שהגזרה נשתכחה ,או לא
נתקבלה ,ונגזרה מחדש .חילוק דומה קיים בין ליברמן ,יוונית ויוונות ,עמ' ,225שאף הוא הבחין בין ‘חכמה יוונית' ולשון
יוונית ,לבין הלוי ,חכמה יוונית ,עמ' ,271-270שסבר שהלשונות ‘חכמה יוונית' ו'יוונית' אחד הם ,ושהאיסור נתחדש
מפעם לפעם מכיוון שלא נקלט היטב בציבור .סשה שטרן הלך בעקבות התוספות והניח שתחילה הייתה זו קללה בלבד
ורק אחרי כן איסור (שטרן ,זהות יהודית ,עמ' .)177על הביטוי ‘חכמת יוונית' ראו להלן ,הערה .101
ויזנברג ,שם ,עמ' .222-218
ראו גינצבורג ,ירושלמי ,ג ,עמ' .38-37
שלא כגינצבורג ,ירושלמי ,ג ,עמ' ,37כויזנברג ,שם ,עמ' 225-223וכקלמין ,דיוקנאות מלכים ,עמ' ;325הנ"ל ,החכם ,עמ'
,64המציעים להבין את הנוסחה ‘בימי מלכות יון' כרומזת למלחמת הורקנוס ואריסטובולוס ומזהים את המעשה הזה
בירושלמי עם גרסת הבבלי .לדעת קלמין ,החכם ,שם ,הירושלמי מחק את שמות האחים החשמונאים ואת עיקרי הסיפור
ברצותו למנוע פגיעה בשמם הטוב .קתרין הז'ר הציעה שהסיפור עוסק במצור של אנטיוכוס השביעי סידטס על ירושלים
בימי יוחנן הורקנוס (הז'ר[ ,אי] חשיבות ירושלים ,עמ' .)16
ודווקא בסכוליון א למגילת תענית .ראו סכוליון א לכ"ז באייר ,עמ' ;67כ"ד באב ,עמ' ;86י"ז באלול ,עמ' ;90ג' בתשרי,
332
