Page 349 - josephus volume one
P. 349
נעם ורד
בין הסיפור אצל יוספוס לאגדה הבבלית
יונה פרנקל הראה כיצד מגויסים מבנהו וניסוחו של המעשה בבבלי למסר חינוכי בדבר הצורך באחדות
והסכנה שבהפרתה .ניתוחו מדגים כיצד נקשרת אי־ההכרעה הצבאית ,המגולמת בביטוי החריג והמוזר
'צרו ...זה על זה' ,בהדדיות שבשיתוף הפעולה הפולחני' :היו משלשלים להם' לעומת 'היו מעלים
להם' ,וכיצד הפרת האיזון גוררת אסון לארץ־ישראל כולה ,ולא לאחד הצדדים בלבד .לדברי פרנקל,
תפיסת הזקן המסית ,הגורם לאסון ,מוצגת כמנוגדת לתפיסה שמבקש המספר להנחיל .בעוד המספר
רואה בעבודת המקדש אינטרס משותף המגן על שני הצדדים ומחייב את אחדותם ,הרי הזקן 'סבור
שה"עבודה" היא מעשה של אלה שבפנים בלבד והיא מצילה רק אותם ,בעוד שאלה שבחוץ מקלקלים
לעצמם את הסיכוי לנצח על ידי עזרתם לאלה שבפנים' .לפי ניתוח זה ,המספר מעדיף שוויון קפוא,
כמתואר בפתח הסיפור ,על פני הכרעה ,הגוררת אסון .האחדות שהמספר דוגל בה מוצגת כאינטרס יהודי
פנימי ורצון האל ,ואילו הזקן שוחר המאבק מאופיין ב'חכמת יוונית' ,כלומר מגמת הפירוד שלו מזוהה
עם העולם הנכרי המאיים מבחוץ .
בסיפורו של יוספוס התוכן הפרטיקולרי הזה נעדר לגמרי .המסר של גרסתו פשוט ואוניברסלי -
חטאם של הצרים הוא בהפרת השבועה ,לא בהפרת האחדות היהודית .שלא כמו המספר התלמודי,
יוספוס רואה את ההקרבה כאינטרס של הכוהנים שבפנים :הצרים לא סיפקו את הקרבנות 'לאלה שהיו
זקוקים להם' ( ,)τοῖς δεομένοιςכלומר הקרבן הוא צורך של הכוהנים הנצורים ,לא של האומה כולה.
אי־סיפוקו אינו פשע כלפי המחויבות היהודית המשותפת לאל ולמקדשו ,כי אם התכחשות לצורך
פרטי של אחת הקבוצות והפרת התחייבות .לפיכך גם מוגדר העונש כתוצאה של בקשתם של הנצורים
לנקמה ,ולא כעונש לאומי כללי .אפשר לומר שתפיסתו של יוספוס זהה לתפיסה הטכנית הפשטנית
שעמה מתפלמס המספר התלמודי ,זו שהוא שם בפי הזקן הנבל שלו .אין צריך לומר שבגרסת יוספוס
אין מקום לגינויה של 'חכמה יוונית'.
רצוני לטעון שבכל הנוגע למסר העומק של הסיפור ,דווקא הגרסה התלמודית משקפת את המקור,
ויוספוס את ההשמטה התניינית .מסקנה זו נובעת מיסודות הניתנים לאיתור אצל יוספוס עצמו .סיפורו
של חוני ,שלא נשתמר בספרות חז"ל ,משקף בבירור מסר זהה לזה העולה מהגרסה התלמודית של
מעשה הקרבנות .בסיפור חוני ,הגם שהוא מתווך על ידי יוספוס ,נאמר בבירור כי אלה המבקשים הכרעה
באמצעות תפילתו של חוני הם רשעים ,ואילו הצדיק ,אהוב האל ,מסרב בכל תוקף לייחל לניצחון של
מחנה יהודי אחד על משנהו ,ומאמין שהאל לא יסייע לעולם לאחד הצדדים הנצים ,שהרי בחירתו
בישראל מחייבת את אחדותם' :אלה ...עמך ,ואלה כהניך' .במילים אחרות ,שני הסיפורים -זה של
פרנקל ,דרכי האגדה ,עמ' ,239-236הציטוט מעמ' .239על המקדש ועבודתו כגורם מאחד עבור זרמים יהודיים שונים 97
ראו למשל גודבלט ,אגריפס הראשון ,עמ' .9 9 8
לשיטתו של שוורץ ,יוספוס ופוליטיקה יהודאית ,עמ' ,91הערה ,126הגרסה של חז"ל העמידה במוקד הסיפור פולמיקה 99
כנגד לימוד חכמה יוונית .ואולם המסר המרכזי של הסיפור הוא בלי ספק המתח בין אחדות ופירוד ,ואילו הקישור אל
האיסור על היוונית הוא נספח בלבד ,ככל הקישורים ההלכתיים אל המשניות ,וראו דיוננו לעיל.
שוורץ ,יוספוס ופוליטיקה יהודאית ,עמ' 91והערה 126מונה בין מטרות הסיפור אצל יוספוס את הלקח שהפולחן חייב
להימשך בכל הנסיבות ,שתפילת הכוהנים מתקבלת ,ושהאל ממהר להעניש את החוטאים .לי נראה שיוספוס אכן מדגיש
את החטא כפי שהוא מבין אותו .ההשתדלות להמשיך בעבודת המקדש והעונש שחתם את הסיפור היו שם כבר בגרסתו
הראשונה ,כפי שקיבלה יוספוס ,כעולה מהמקבילה התלמודית ,ואינם חידוש של ההיסטוריון.
338
