Page 375 - josephus volume one
P. 375

‫ןליא לט‬

‫אשר ליחסו של סיפור לגרסה הבבלית שאנו דנים בה‪ ,‬סבר לביא‪ ,‬שמכיוון שהתנחומא מאוחר בזמן‪,‬‬
‫אף מקור זה הוא בתר־תלמודי‪ ,‬ולכן הסיק שבמקום ה'טובים' ו'הרעים' המעומעמים של הבבלי הופך‬
‫התנחומא את היוצרות וקובע בבירור מי הרשע (המלך) ומי הצדיק (שמעון בן שטח)‪ .‬וכן ‘ייתכן שטשטוש‬
‫הביקורת [=על שמעון בן שטח‪ ,‬לשיטתו של לביא] נעשה באופן לא מודע על ידי בעל התנחומא‪ ,‬שעיבד‬

                                                                            ‫באופן עממי' את סיפור הבבלי'‪   .‬‬
‫ואולם לי נראה‪ ,‬שמקור זה הוא שלב ביניים בין המקור התנאי בסז"ד לבין המקור בבבלי‪    .‬ישועה בן‬
‫יהודה הרי עשה פרפרזה לסיפור שסופר בסז"ד‪ ,‬שעסק בדין שהיה ל'ינאי המלך [עם]‪ ...‬עני לפני שמעון‬
‫בן שטח'‪ .‬בבבלי לעומת זאת מדובר בעבדו של המלך שהרג את הנפש‪ ,‬והמלך מתבקש לשלחו למשפט‪.‬‬
‫והנה‪ ,‬הגרסה בתנחומא דומה מאוד לגרסת סז"ד‪‘ :‬מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך [אחד] ממלכי ()‬
‫[בית חשמונאי]'‪ .‬בסז"ד ובתנחומא מדובר במשפט אזרחי שבו מעורב המלך‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬בתנחומא‪,‬‬
‫מיד לפני הסיפור שלנו אנו מוצאים את הדרשה על הפסוק ‘ֹלא ַתֶּטה ִמ ְׁשָּפט ֹלא ַתִּכיר ָּפ ִנים' (דברים טז‬
‫‪ ,)19‬שאותה מפרש התנחומא במילים ‘שלא יהא עני עומד ועשיר יושב'‪ .‬כלומר‪ ,‬העני והעשיר (ינאי)‪,‬‬
‫המופיעים בסז"ד‪ ,‬מופיעים במדרש הפסוק בתנחומא‪ ,‬המקדים את הסיפור על שמעון בן שטח ומלך‬
‫ממלכי בית חשמונאי‪ .‬יכול מאוד להיות שיש כאן סמיכות פרשיות קדומה‪ ,‬והסיפור על המלך ובעל דינו‬
‫היה קשור לכתחילה ב'עני'‪ ,‬כמו בסז"ד‪ ,‬ובעמידה לפני השופטים‪ ,‬כמו בתנחומא‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בבבלי‬
‫מדובר במשפט פלילי העוסק באחריות הפלילית של המלך על מעשי עבדו‪ .‬מאחר שבידנו גרסה תנאית‬
‫קרובה לגרסת התנחומא וגרסה אמוראית רחוקה ממנה‪ ,‬סביר יותר להניח שהתנחומא מייצג נוסח קדם־‬
‫תלמודי של הסיפור‪ ,‬ולא עיבוד בתר־תלמודי שלו‪ .‬עם זאת סביר שביסודם של הבבלי והתנחומא עומד‬

            ‫אותו הסיפור‪ .‬עתה יש לעמוד על כמה הבדלים בולטים לעין שיש ביניהם ולברר את טיבם‪:‬‬
‫א‪ 	.‬בעוד בגרסת הבבלי מדובר כאמור בעבדו של המלך שביצע פשע‪ ,‬והשאלה ההלכתית היא‪ ,‬האם יש‬
‫למלך אחריות פלילית עליו‪ ,‬בתנחומא מדובר באדם מן היישוב שיש לו דין עם המלך‪ ,‬והשאלה היא‪ ,‬האם‬

                                                                      ‫נכונים השופטים בכלל לשפוט ביניהם‪.‬‬
‫ב	‪ .‬בבבלי מופיע שמו של המלך‪ .‬בגרסת התנחומא מדובר באופן סתמי על 'מלך אחד ממלכי בית‬
‫חשמונאי'‪ .‬ייתכן שבמקור שעמד לפני הבבלי היה השם ינאי‪ ,‬כפי שהיה בגרסת סז"ד‪ .‬אבל אפשר גם‬
‫שהבבלי מצא את הנוסח האנונימי ('מלך ממלכי בית חשמונאי') ושיבץ בו בעצמו את שמו של ינאי‪ ,‬שכן‬
‫החל בסיפור בירושלמי‪ ,‬שבו מופיע ינאי המלך בראשונה‪ ,‬שלובים שני הגיבורים הללו ‪ -‬ינאי ושמעון‬

                                                                                         ‫בן שטח ‪ -‬זה בזה‪   .‬‬
‫ג	‪ .‬הסיפור שונה מאוד בסופו‪ .‬בתנחומא‪ ,‬לאחר שהמלך רואה את העונש מידי שמים הבא על השופטים‬
‫החוששים לדון אותו‪ ,‬הוא מתעשת ועומד למשפט‪ .‬לפי הסוף הזה‪ ,‬בשונה מההקשר ההלכתי שבו מסופר‬
‫הסיפור בבבלי‪ ,‬יש לדון מלך‪ .‬יכול מאוד להיות שסיפור כזה חובר כדי להתעמת עם ההלכה הנשקפת‬
‫מהמשנה‪ ,‬שלפיה אין דנים מלך‪ .‬ואולם בבבלי הסוף שונה‪ ,‬שכן הוא מותאם למשנה‪‘ :‬מלך לא דן ולא‬

                                                                                                     ‫דנין אותו'‪.‬‬

                                                                            ‫לביא‪ ,‬סיפורי שמעון בן שטח וינאי המלך‪ ,‬עמ' ‪.73‬‬          ‫‪3	 5‬‬
‫והרחיק לכת אף יותר מנחם כהנא‪ ,‬אשר טען שהגרסה בתנחומא היא היא המדרש התנאי האבוד שרק נרמז בסז"ד‪ ,‬שם‪,‬‬                                 ‫‪	36‬‬

                                                                                                                         ‫עמ' ‪.283‬‬  ‫‪3	 7‬‬
‫הזכרתו של ינאי במפורש בסז"ד נובעת אולי מהיכרתו של עורך המדרש המאוחר עם הבבלי וגרסתו‪ ,‬וראו לעיל‪ ,‬הערה ‪.32‬‬

                                                                                                                                         ‫‪364‬‬
   370   371   372   373   374   375   376   377   378   379   380