Page 374 - josephus volume one
P. 374

‫יאני‪/‬סורדוה טפשמ‬

         ‫שטח‪ ,‬מעידה שגרסה של סיפור כזה הייתה קיימת בספרות התנאית‪ .‬יש לשים לב שאם כהנא צודק‪ ,‬הרי‬
                        ‫זוהי הופעתו היחידה של ינאי המלך בספרות התנאית‪ ,‬והראשונה בספרות חז"ל בכלל‪   .‬‬

         ‫אם הזכרת ינאי המלך במקור תנאי משוער היא יחידאית‪ ,‬אין להתפלא שמדרש תנאי סיפר סיפור על‬
         ‫שמעון בן שטח בהקשר של הפסוק בדברים יט ‪ ,17–16‬שכן בספרות התנאית חכם זה כרוך באופן הדוק‬
         ‫עם הלכות העוסקת בעדי שקר ועדים זוממים‪ .‬במשנה במסכת אבות (א‪ ,‬ט) אנו מוצאים את ִאמרתו‬
         ‫הידועה‪‘ :‬הוי מרבה לחקור את העדים והוי זהיר בדבריך שמא מתוכם ילמדו לשקר'‪ .‬בתוספתא סנהדרין‬
         ‫ובמכילתא דר' ישמעאל אנו מוצאים שניים או אולי שלושה סיפורים העוסקים בשמעון בן שטח ועדים‬
         ‫זוממים (תוספתא‪ ,‬סנהדרין ו‪ ,‬ו; ח‪ ,‬ג; מכילתא דר"י משפטים‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬כ [עמ' ‪ ,)]327‬ובירושלמי‬
         ‫פותח הנושא עוד‪ ,‬לכדי בדיה מזוויעה‪ ,‬שלפיה נאלץ שמעון בן שטח לראות בהוצאתו להורג של בנו שלו‪,‬‬
         ‫החף מפשע‪ ,‬כדי לקיים את הלכתו בעניין עדים זוממים (ירושלמי‪ ,‬סנהדרין ו‪ ,‬ה [כג ע"ב]‪ ,‬עמ' ‪.)1292‬‬
         ‫והנה‪ ,‬פסוקים אלה שעליהם‪ ,‬לדברי ישועה‪ ,‬הובא המעשה בשמעון בן שטח וינאי‪ ,‬עוסקים גם הם בעדים‬
         ‫זוממים‪ִּ' :‬כי ָיקּום ֵעד ָח ָמס ְּב ִאיׁש ַל ֲענֹות ּבֹו ָס ָרה‪ְ :‬ו ָע ְמדּו ְׁש ֵני ָה ֲא ָנ ִׁשים ֲא ֶׁשר ָל ֶהם ָה ִריב ִל ְפ ֵני יי' ִל ְפ ֵני ַהּ ֹכ ֲה ִנים‬
         ‫ְו ַהּׁ ֹש ְפ ִטים ֲא ֶׁשר ִי ְהיּו ַּבָּי ִמים ָה ֵהם' (דברים יט ‪ .)17–16‬סיפור על שמעון בן שטח התלוי בפסוקים אלה‬

                                  ‫עולה בקנה אחד עם דמותו ההלכתית בספרות התנאית ובספרות ארץ־ישראל‪.‬‬
         ‫מסיפור זה בסז"ד‪ ,‬כך סבור כהנא‪' ,‬עולה בבירור שדנים את המלך'‪    .‬האם הסיפור התנאי המתועד‬
         ‫בסז"ד המשוחזר הוא העומד ביסוד הסיפור המשובץ בבבלי על שמעון בן שטח וינאי המלך‪ ,‬שמסקנתו‬
         ‫היא שמלך לא דן ולא דנים אותו? חוליה ארץ־ישראלית מקשרת נוספת ‪ -‬תנחומא ‪ -‬עשויה לזרוע אור‬
         ‫על שאלה זו‪ .‬אמנם התנחומא ביסודו מאוחר מהבבלי‪ ,‬אבל יש בו גם מסורות ארץ־ישראליות עצמאיות‪,‬‬
         ‫המתעדות את הדרשות והסיפורים כפי שנראו לפני שנדדו לבבל‪    .‬נתבונן בסיפור המופיע בתנחומא‬

                             ‫(שופטים ז)‪ ,‬היכול להיחשב לחוליה החסרה בין המקור התנאי לבין המעשה שלנו‪   :‬‬

         ‫מעשה באחד שהיה לו דין עם מלך [אחד] ממלכי (‪.. ...‬לם) [בית חשמונאי]‪    .‬בא ועמד לפני‬
         ‫שמעון בן שטח‪ .‬אמר לו‪ :‬דין אצל המלך‪ .‬אמר להן שמעון בן שטח לאותן הדיינין שדנין עמו‪:‬‬
         ‫אם אני משגר בשביל המלך אתם מוכיחין אותו? אמרו לו‪ :‬הין‪ .‬שיגר בשבילו‪ .‬ובא וישב על‬
         ‫כסאו בצד שמעון בן שטח‪ .‬אמר לו שמעון בן שטח‪ :‬עמוד על רגליך ותן את הדין‪ .‬אמר לו‪ :‬וכי‬
         ‫דנין את המלך? פנה לימינו‪ ,‬כבשו הדיינין פניהם בקרקע‪ .‬פנה לשמאלו‪ ,‬כבשו פניהם בקרקע‪.‬‬
         ‫בא המלאך וחבטן בקרקע עד שיצתה נשמתן‪ .‬מיד נזדעזע המלך‪ .‬אמ' לו שמעון בן שטח‪:‬‬
         ‫עמוד על רגליך ותן את הדין‪ ,‬שלא לפניי אתה עומד אלא לפני מי שאמר והיה העולם‪ ,‬שנ'‪:‬‬
         ‫‘ועמדו שני האנשים אשר להם הריב לפני י"י' (דברים יט ‪ .)17‬מיד עמד על רגליו ונתן את הדין‪.‬‬

     ‫ולכן יש מקום להעלות את ההשערה שהאופן בו מנוסחים הדברים אצל ישועה אינו משקף את לשון הדברים כפי שנמצאו‬                           ‫‪	30‬‬
     ‫במדרש המקורי‪ ,‬אלא עובדו בידי החכם הקראי על פי מידע שהיה לו ממקורות אחרים‪ .‬הרי ישועה יכול היה לזהות את‬
     ‫הסיפור שמצא במדרש התנאי‪ ,‬ממש כמו שאנו עושים‪ ,‬עם סיפור ינאי ושמעון בן שטח בבבלי‪ ,‬ועל כן לשבץ את שם‬                              ‫‪	31‬‬
                                                                                                                                    ‫‪	32‬‬
           ‫המלך על פיו‪ ,‬וראו על כך בהמשך‪ .‬על ציטוטים מן הבבלי המופיעים אצל ישועה‪ ,‬ראו ספרי זוטא דברים‪ ,‬עמ' ‪.19‬‬                      ‫‪	33‬‬
                                                                                                         ‫ספרי זוטא דברים‪ ,‬עמ' ‪.285‬‬  ‫‪	34‬‬

                                                                                                        ‫ראו ברגמן‪ ,‬מקורות ומסורות‪.‬‬
                                                                                                     ‫ע"פ כ"י קיימברידג' ‪.Add. 1212‬‬
                                                                              ‫הגרסה מחוקה בכתב היד והושלמה מגרסות אחרות‪.‬‬

‫‪363‬‬
   369   370   371   372   373   374   375   376   377   378   379