Page 372 - josephus volume one
P. 372
יאני/סורדוה טפשמ
המקור של חז"ל
בתלמוד הבבלי מצוי סיפור על עימות בין ינאי המלך ושמעון בן שטח ,וחוקרים רבים ראו בו מקביל
לסיפור סמיאס והורדוס בסנהדרין .בסיפור זה עבדו של ינאי המלך הורג נפש .כאשר שמעון בן שטח
מבקש מינאי שישלח אליו את העבד ,ינאי עושה זאת ,וכאשר הוא מוסיף ומבקש שאף ינאי יתייצב
בבית הדין ,הוא עושה אף זאת ,אלא שהוא יושב .כאשר שמעון בן שטח דורש מן המלך שיעמוד במעמד
הנידון ,אין הוא מסרב אלא קובע שיעשה זאת רק אם גם חבריו השופטים של שמעון בן שטח ידרשו
זאת .מכיוון שהם נמנעים מלעשות זאת ,מבקש שמעון בן שטח שייענשו מידי שמים ,והמלאך גבריאל
בכבודו ובעצמו מופיע וממלא את דרישתו.
הסיפור בתלמוד ממלא תפקיד אטיולוגי ,דהיינו הוא בא להצדיק את קביעת ההלכה ש'מלך לא דן
ולא דנים אותו' (משנה ,סנהדרין ב ,ב) .בגלל המעשה בינאי ובשמעון בן שטח קבעו שמעתה אין דנים
את המלכים .ואולם אם זהו תפקידו של הסיפור ,מתעוררת הבעיה כיצד הסיפור מוכיח שמלך לא דן
ולא דנים אותו? לכן התלבטו חוקרי ספרות בשאלה ,מהו בעצם המסר של הסיפור הבבלי .לאחר דיון
בשאלות ההלכתיות העולות ממנו (האם חובה על המלך לעמוד בעת המשפט? האם המלך אחראי
למעשיו של עבדו? האם העבד דומה לשור?) קובעת צביה כפיר:
המלך אחראי על עבדו ,ובוודאי שכמלך הוא אחראי על כל הנפשות שנהרגות בפקודתו הישירה
או בעקיפין .הוא גם אחראי לשמור על החוק ולציית להלכה ולבית הדין .אך הוא גם חייב
לשמור על כבודו כמלך .שמעון בן שטח תפקידו לנהל את בית הדין כבית דין צדק ,ולהנהיג
את העם (חכמים) בדרך של אמונה .הוא מעל בתפקידו כאשר השתמש בבית הדין כדי לדון
את המלך ללא הצדקה הלכתית ומתוך משוא פנים ...החכמים פעלו שלא כראוי כאשר נכנעו
לדרישת שמעון בן שטח להעמיד את המלך לדין ,וגם פעלו שלא כראוי כאשר הגיבו בהשפלת
מבט במקום לקחת חלק פעיל בדיון .
מסיכום זה יוצא שדווקא ינאי הוא היחיד שפעל כראוי בסיפור זה ,ואילו הן שמעון בן שטח והן החכמים
מעלו בתפקידם .לדעת כפיר ,אין הבבלי מתפעל ממעשהו של שמעון בן שטח ואפילו מבקר אותו .לכן
היא מציעה שהמילים שמסתיים בהן הסיפור' :בא גבריאל וחבטן כולן בקרקע' ,באות 'כעונש שחל על
כולם ,כולל שמעון בן שטח וינאי .המלה "כולן" נשמעת מיותרת אם זה מתייחס רק לחכמים' .גם משה
לביא ,שניתח סיפור זה ניתוח ספרותי ,הגיע למסקנות דומות .הוא סבור שקריאה תמימה של הסיפור
מפלילה את ינאי ומהללת את שמעון בן שטח ,אך הואיל ובסופו של דבר נקבעה ההלכה נגד גישתו של
שמעון בן שטח שהחכמים רשאים לדון את המלך ,סבור לביא שיש לקרוא את הסיפור קריאה שנייה,
קשובה יותר .ואלה דבריו:
על פי הקריאה הראשונה של הסיפור מייצג שמעון בן שטח את הפעולה האידיאלית ,את
כפיר ,ינאי המלך ושמעון בן שטח ,עמ' .91בסוגיית שליח לדבר עברה כבר דן מנטל ,משפט הורדוס .על הסוגיה בהקשר 2 4
הרחב של ההלכה והמשפט העברי ראו קירשנבאום ,שליחות לדבר עברה; הנ"ל ,מקומה של ענישה. 2 5
שם ,עמ' .94כאן יש לשים לב שהמילה 'כולן' מופיעה רק במיעוטם של כתבי היד (הפחות טובים דווקא) ,כך שאין
להסתמך עליה כמקורית .על עניין זה העירה לי ורד נעם עוד' :הרעיון המוזר שגם שמעון בן שטח וגם ינאי מתו באותה
ההזדמנות לא נאמר מעולם בשום מקום בספרות חז"ל'.
361
