Page 369 - josephus volume one
P. 369

‫ןליא לט‬

‫נרחב של משפט הורדוס לפני הסנהדרין (קדמ' יד ‪ .)176–171‬ברור אפוא שקטעים אלה משקפים מקור‬
‫(או מקורות) שיוספוס שילב לתוך הסקירה שחיבר כבר כשכתב את מלחמת‪ .‬להלן הנימוקים לכך‬
‫שסיפור משפטו של הורדוס לפני הסנהדרין נובע ממקור בעל אופי אחר לגמרי מסקירתו של ניקולאוס‬

                                                                                 ‫כפי שזו משתקפת במלחמת‪.‬‬
‫א	‪ .‬תחילה‪ ,‬יוספוס מספר ש'המכתב מאת סקסטוס שימש לו להורקנוס עילה לפטור את הורדוס בלי‬
‫שאונה לו דבר מיד הסנהדרין‪ :‬שכן אהב אותו כבנו' (קדמ' יד ‪ .)170‬מיד לאחר מילים אלה כותב יוספוס‪:‬‬
‫'וכשעמד הורדוס בסנהדרין עם הגדוד שהיה אתו הפיל פחדו על הכול' (שם ‪ .)171‬לא רק שיש כאן איחור‬
‫המוקדם‪ ,‬כלומר קודם מתואר הפטור שקיבל הורדוס מהורקנוס‪ ,‬שיש להניח שבעקבותיו הסתלק מן‬
‫המקום‪ ,‬ולאחריו המניע לכך‪ ,‬אלא יש כאן סתירה ברורה‪ ,‬שכן אם ניתן להורדוס לברוח בלא משפט‪,‬‬

       ‫כיצד לפתע פתאום מתקיים המשפט? זהו סימן מובהק לתפר‪ ,‬שלתוכו תחב יוספוס מקור חדש‪.‬‬
‫ב	‪ .‬יוספוס מזכיר כאן‪ ,‬יש מאין‪ ,‬גוף ששמעו לא נזכר עד כה בכתביו בהקשר כזה‪ ,‬קל וחומר שלא בסיפור‬
‫זה במלחמת ‪ -‬הסנהדרין‪ .‬שאלת קיומה של 'סנהדרין' או של 'הסנהדרין' לפני החורבן ולפני היווצרה‬
‫של ספרות חז"ל הטרידה חוקרים רבים‪ ,‬והטקסט שאנו עוסקים בו הוא גרעין הדיון וסלע המחלוקת‬
‫בסוגיה הנידונה‪ .‬בשום מקום אחר בכתביו של יוספוס לא נזכר מוסד כזה‪ ,‬שבו יושבים פרושים כמו‬
‫סמיאס‪ ,‬גיבור סיפורנו‪ .‬לשיטתו של יוספוס‪ ,‬המונח סנהדרין מיוחד לאספה של חבריו ומקורביו של‬
‫הורדוס‪ ,‬היושבים ודנים במעין בית דין פרטי בכל ענייני הממלכה‪    ,‬או של חבריו ומקורביו של הקיסר‬
‫הרומי‪    .‬גודבלט למשל סבר שמוסד כזה לא התקיים במציאות‪    .‬לעומתו טען לאחרונה גראבי על אותו‬

                                              ‫מלח' א ‪ .620 ;571 ;559 ;537‬וראו גם קדמ' טו ‪ ;173‬טז ‪ ;367–357‬יז ‪.106 ;46‬‬         ‫‪1	 5‬‬
‫מלח' א ‪ ;640‬ב ‪ ,93 ;81 ;25‬ואפילו ו ‪ .243‬וראו גם קדמ' טו ‪ ;358‬יז ‪ .317–301‬בחיי יוסף ‪ 236‬מושיב יוחנן מגוש חלב‬                   ‫‪	16‬‬
‫סנהדרין של מקורבים ואף יוספוס עצמו מושיב אחת כזאת (שם ‪ .)368‬ארבעה יוצאי דופן בהכללה זו הם (א) השימוש‬
‫שעושה יוספוס במונח כדי לתאר את החלוקה המנהלית החדשה שקבע גביניוס‪ ,‬והוא מזכיר חמש סנהדריות (מלח' א‬                             ‫‪1	 7‬‬
‫‪ ;170‬קדמ' יד ‪ ,91‬וראו סמולווד‪ ,‬היהודים‪ ,‬עמ' ‪ .)32–31‬ברור שאין מדובר כאן במוסד יהודי כלשהו; (ב) שני אזכורים של‬
‫סנהדריות בימי הנציבים האחרונים‪ ,‬האחת שבה ניצל הכוהן הגדול חנן בן חנן (ראו עליו עוד בערך שחיתות הכוהנים‬
‫הגדולים) את האינטרגנום בין נציב לנציב כדי להעמיד לדין ולהוציא להורג את אחיו של ישו (קדמ' כ ‪ .202‬להצעה‬
‫הלא שגרתית שהתיאור הזה מושפע מן הברית החדשה והוא אולי אף אינטרפולציה נוצרית‪ ,‬ראו אפרון‪ ,‬חקרי התקופה‬
‫החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ,)279–277‬והשנייה שאותה התבקש אגריפס השני לכנס כדי להעניק ללויים סמכויות נוספות (שם‬
‫‪ ,217–216‬ועל שתי אלה ראו גודבלט‪ ,‬העיקרון המונרכי‪ ,‬עמ' ‪( ;)110–109‬ג) איזכור יחיד של סנהדרין ירושלמית שאליה‬
‫כותב יוספוס את רשמיו מן המצב בגליל (ח"י ‪ ,62‬וראו על כך פרייס‪ ,‬ירושלים במצור‪ ,‬עמ' ‪( ;)67–63‬ד) האירוע שאנו‬
‫דנים בו כאן‪ .‬ברור לחלוטין‪ ,‬שכדי ליצור תמונה סינתטית של סנהדרין יהודית מתפקדת‪ ,‬שבה חברים נציגי מפלגות‬
‫וזרמים שונים‪ ,‬כגון הפרושים והצדוקים‪ ,‬וכן כוהנים ואחרים‪ ,‬יש להיעזר במקורות אחרים שבהם נזכר מוסד זה‪ .‬כאן‬
‫נזקקו החוקרים לעדותם של פילון‪ ,‬הברית החדשה וחז"ל‪ ,‬ובמיוחד לעדותה של מסכת סנהדרין במשנה‪ .‬מחקרים רבים‬
‫הם ניסיונות להסביר את העדויות של כל אלה יחד‪ .‬הניסיונות הראשונים שנעשו היו ליישב את הסתירות בין מקורות‬
‫אלה ולצורך זה הוכנסו לדיון בסנהדרין מונחים נוספים שנעשה בהם שימוש במקורות‪ֶ :‬גרוסיה (=מועצת זקנים)‪ ,‬בו ֵלי‬
‫(=מועצה)‪ ,‬חבר היהודים ועוד‪ .‬על ניסיונות אלה ראו ביכלר‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬המציע קיומן של סנהדריות שונות בעלות סמכויות‬
‫שונות שפעלו בימי הבית‪ ,‬וראו בעקבותיו צייטלין‪ ,‬סנהדרין פוליטית; ריבקין‪ ,‬טרגדיה של טעויות (שניהם התעניינו‬
‫בראש ובראשונה בשאלה מי שפט את ישו); מנטל‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ ;87–64‬ספראי‪ ,‬שלטון עצמי‪ ,‬עמ' ‪ ;400–379‬ולאחרונה‬
‫כמטוטלת חוזרת‪ ,‬גראבי‪ ,‬סנהדרין‪ ,‬סנהדריות‪ .‬לטענה שהסנהדרין של בית שני‪ ,‬שאותה מנסים החוקרים לשחזר‪ ,‬אינה‬
‫אלא השתקפות אנאכרוניסטית של התיאורים הדמיוניים אצל חז"ל‪ ,‬שהם בעצמם אוטופיים‪ ,‬ראו אפרון‪ ,‬חקרי התקופה‬

                                                       ‫החשמונאית‪ ,‬עמ' ‪ ;290–250‬גודבלט‪ ,‬העיקרון המונרכי‪ ,‬עמ' ‪.130–76‬‬
                                                                                           ‫גודבלט‪ ,‬העיקרון המונרכי‪ ,‬עמ' ‪.113‬‬

                                                                                                                                    ‫‪358‬‬
   364   365   366   367   368   369   370   371   372   373   374