Page 364 - josephus volume one
P. 364

‫יאני‪/‬סורדוה טפשמ‬

                                                       ‫תרגום‬                                                                                      ‫נוסח‬  ‫‪4‬‬
                                                                                          ‫שנ'‪‘ :‬בית דוד כה אמ' יי'י דינו לבקר משפט' (ירמ' כא ‪.)12‬‬
                    ‫שנאמר‪ּ‘ :‬בֵית ּ ָד ִוד ּ ֹכה ָא ַמר ה' ּ ִדינּו לַּבֹ ֶקר‬
                ‫ִמׁשְּ ָפט [וְ ַהּצִילּו גָזּול ִמּיַד עֹוׁשֵק ּ ֶפן ּ ֵתצֵא כָ ֵאׁש‬                    ‫‪ 5‬ואי לא דדינינן להו אינהו היכי דייני?‬
                                                                                                           ‫והכת' ‘התקוששו וקשו' (צפ' ב ‪.)1‬‬
                    ‫ֲח ָמ ִתי ּו ָבעֲָרה ְו ֵאין ְמכַּבֶה]' (ירמ' כא ‪.)12‬‬
                                                                                          ‫‪ 6‬ואמ' ריש־לקיש‪ :‬קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים‪.‬‬
                       ‫ואם לא דנים אותם‪ ,‬כיצד ידונו? והרי‬                                            ‫‪ 7‬מלכי ישראל מאי טעמא לא דינינן להו?‬
                         ‫כתוב‪ִ ‘ :‬התְקֹוׁ ְשׁשּו וָקֹוּׁשּו‘ (צפ' ב ‪.)1‬‬                                                       ‫‪ 8‬ממעשה שהיה‪.‬‬
                                                                                                                           ‫‪ 9‬מאי מעשה שהיה?‬
       ‫ואמר ריש־לקיש‪ :‬קשט עצמך ואחר כך קשט אחרים‪2.‬‬                                                    ‫‪ 10‬כי הא דעבדיה דינאי מלכא קטל נפשא‪.‬‬
                                                                                                           ‫‪ 11‬אמ' להם שמעון בן שטח לחכמים‪:‬‬
                          ‫ומדוע אין דנים את מלכי ישראל?‬                                                                ‫‪ 12‬תנו עיניכם בו ונדיננו‪.‬‬
                                                                                                                ‫‪ 13‬שלחו ליה‪ :‬עבדך קטל נפשא‪.‬‬
                                             ‫ממעשה שהיה‪.‬‬                                                                     ‫‪ 14‬שדריה ניהליהו‪.‬‬
                                                                                                                ‫‪ 15‬שלחו ליה‪ :‬תא את נמי להכא‪,‬‬
                                   ‫מהו [אותו] מעשה שהיה?‬
                                                                                                 ‫‪ 16‬דכתיב‪' :‬והועד בבעליו' (שמ' כא ‪ .)29‬אמרה‬
             ‫[מעשה] בעבדו של ינאי המלך שהרג את הנפש‪.‬‬                                                 ‫תורה‪ :‬יבוא בעל השור ויעמוד על שורו‪.‬‬

                         ‫אמר להם שמעון בן שטח לחכמים‪:‬‬                                                                          ‫‪ 17‬אתא ואייתיב‪.‬‬
                                                                                              ‫‪ 18‬אמר ליה שמעון בן שטח‪ :‬ינאי המלך‪ ,‬עמוד על‬
                                      ‫תנו עיניכם בו ונדיננו‪.‬‬
                                                                                                 ‫רגליך ויעידו בך‪< .‬ולא> לפנינו אתה עומד‪,‬‬
                             ‫שלחו לו‪ :‬עבדך הרג את הנפש‪.‬‬                                                     ‫‪ 19‬אלא לפני מי שאמ' והיה העולם‪,‬‬

                                            ‫שלח אותו להם‪.‬‬                                                 ‫‪ 20‬שנ'‪' :‬ועמדו שני האנשים אשר להם‬
                                                                                                                 ‫הריב לפני יי'י' (דב' יט ‪.)17‬‬
                               ‫שלחו לו‪ :‬בוא גם אתה לכאן‪,‬‬
                                                                                          ‫‪ 21‬אמר לו‪ :‬לא כשתאמר אתה‪ ,‬אלא כשיאמרו חביריך‪.‬‬
              ‫שהרי כתוב‪ְ [‘ :‬ו ִאם ׁשֹור נַּגָח הּוא ִמּתְ ֹמל ׁשִלְׁשֹם]‬                                   ‫‪ 22‬פנה לימין‪ .‬כבשו פניהם בקרקע‪.‬‬
            ‫ְוהּו ַעד ּבִ ְב ָעלָיו [וְֹלא ִיׁ ְש ְמֶרּנּו ְו ֵה ִמית ִאיׁש אֹו ִאּׁ ָשה‬
          ‫ַהּׁשֹור יִּ ָס ֵקל ְוגַם ּ ְבעָלָיו יּו ָמת]' (שמ' כא ‪ .)29‬אמרה‬

                    ‫תורה‪ :‬יבוא בעל השור ויעמוד על שורו‪.‬‬

                                                   ‫בא וישב‪.‬‬

              ‫אמר לו שמעון בן שטח‪ :‬ינאי המלך‪ ,‬עמוד על‬
                 ‫רגליך ויעידו בך <ולא> לפנינו אתה עומד‪,‬‬

                           ‫אלא לפני מי שאמר והיה העולם‪.‬‬

     ‫שנאמר‪ּ[‘ :‬כִי יָקּום ֵעד ָח ָמס ּ ְב ִאיׁש לַ ֲענֹות ּבֹו ָסָרה‪ְ ]:‬ו ָע ְמדּו‬
         ‫ׁשְנֵי ָה ֲאנָׁשִים ֲאׁשֶר לָ ֶהם ָהִריב לִ ְפנֵי ה' ' [לִ ְפנֵי ַהּכֹ ֲהנִים‬
       ‫וְ ַהּׁ ֹש ְפ ִטים ֲאׁ ֶשר ִי ְהיּו ּ ַבּיָ ִמים ָה ֵהם]' (דברים יט ‪.)17–16‬‬

         ‫אמר לו‪ :‬לא כשתאמר אתה אלא כשיאמרו חביריך‪.‬‬

                            ‫פנה לימין‪ .‬כבשו פניהם בקרקע‪.‬‬

     ‫‪ 	2‬ריש לקיש לומד מהפסוק בצפניה‪ ,‬שאדם צריך לבקר את עצמו לפני שהוא מבקר אחרים‪ ,‬ומכאן לומדים שמי שניתנה בידו זכות שיפוט‬
                                                                                                                              ‫צריך להיות שפיט בעצמו‪.‬‬

‫‪353‬‬
   359   360   361   362   363   364   365   366   367   368   369