Page 378 - josephus volume one
P. 378

‫יאני‪/‬סורדוה טפשמ‬

         ‫לכך‪ .‬אין לדעת אם מיקומו של הפסוק בגרסת הבבלי או בתנחומא עדיף‪ .‬מכל מקום‪ ,‬הפסוק הנדרש כאן‬
         ‫הוא רלוונטי במקרה של בוררות בין שתי עמדות‪ ,‬אך איננו תואם מקרה של האשמה ברצח‪ .‬יוצא אפוא‬

                                                ‫שהבבלי שאל אותו ללא עיבוד מן המקור הדמוי־תנחומאי שהכיר‪.‬‬
         ‫ד 	‪ .‬סעיף ‪' :10‬אמר להם‪ :‬בעלי מחשבות אתם‪ .‬יבוא בעל מחשבות ויפרע מהם'‪ .‬מילים אלה נעדרות‬
         ‫מהמקבילה שבתנחומא‪ .‬גם המרכיב הזה לקוח ממקור תנאי‪ ,‬הפעם מקור הקשור קשר הדוק לשמעון‬

                                                                     ‫בן שטח‪ .‬בתוספתא (סנהדרין ח‪ ,‬ג) אנו קוראים‪:‬‬

         ‫אמ' (ר') שמעון בן שטח‪ :‬אראה בנחמה אם לא ראיתי אחד שרץ אחר חבירו וסייף בידו‪ .‬נכנס‬
         ‫מפניו לחורבה ונכנס אחריו‪ .‬ונכנסתי אחריו ומצאתיהו הרוג והסייף ביד הרוצח ומנטף דם‪.‬‬
         ‫נמתי לו‪ :‬רשע‪ ,‬מי הרגו לזה? אראה בנחמה אם לא או אני או אתה הרגנוהו‪ .‬אבל מה אעשה‬
         ‫לך שאין דינך מסור בידי‪ ,‬שהרי אמרה תורה‪' :‬על פי שנים עדים או שלשה עדים יומת המת'‬

          ‫(דברים יט ‪ .)15‬אלא יודע מחשבות יפרע מאותו האיש‪    .‬לא זז משם עד שנשכו נחש ומת‪.‬‬

                                ‫נראה שהבבלי שאל אמרה זו מהלכה מעין זו שבתוספתא ושיבצה בתוך סיפורו‪   .‬‬
         ‫ה	‪ .‬המלאך האנונימי של התנחומא ('בא המלאך וחבטן בקרקע') הפך ל'גבריאל' בבבלי (סעיף ‪ .)11‬מלאך‬
         ‫סתם‪ ,‬החובט אנשים הראויים לעונש בקרקע‪ ,‬מופיע גם במקור ארץ־ישראלי אחר ‪ -‬אדר"ן נו"א ח‪   .‬‬
         ‫לעומת זאת הנוסח‪‘ :‬בא גבריאל וחבטן בקרקע' הוא ייחודי לבבלי‪ ,‬ומופיע בו גם במקום אחר (סוטה‬
         ‫יב ע"ב)‪" '  :‬ותרא את התיבה בתוך הסוף" (שמות ב ‪ .)5‬כיון דחזו דקא בעו לאצולי למשה [תרגום‪ :‬כיוון‬
         ‫שראו שביקשה להציל את משה]‪ ,‬אמרו לה‪ :‬גבירתנו‪ ,‬מנהגו של עולם‪ ,‬מלך בשר ודם גוזר גזירה‪ ,‬אם כל‬
         ‫העולם כולו אין מקיימין אותה ‪ -‬בניו ובני ביתו מקיימין אותה‪ ,‬ואת עוברת על גזירת אביך‪ .‬בא גבריאל‬
         ‫וחבטן בקרקע'‪ .‬כאן נראה שיש להסיק שהבבלי השתמש במטבע לשון שטבע הוא‪ ,‬ושהיה חביב עליו‪,‬‬

                                                        ‫ועל כן העדיף אותו על פני הגרסה הארץ־ישראלית שהכיר‪.‬‬

                                                                                    ‫תולדות המחקר‬

         ‫האם המקור ששילב יוספוס בקדמוניות על משפט הורדוס לפני הסנהדרין של סמיאס‪ ,‬מקביל לסיפור‬
         ‫ינאי בבית דינו של שמעון בן שטח? התשובה לשאלה זו שנויה במחלוקת במחקר‪ .‬חוקרי יוספוס‪ ,‬שאינם‬
         ‫מרבים להתעמק בה‪ ,‬נוקטים אחת משתי דרכים‪ .‬חלקם מתעלמים לחלוטין מקיומה של המקבילה‬

     ‫הקורא האנונימי של כתב היד לספר זה טען ש'יודע המחשבות' ו'בעל מחשבות' אינם ביטויים זהים‪ .‬מבחינתי מכריע‬                         ‫‪	41‬‬
                       ‫הדמיון בין שני ההיגדים‪ :‬האל‪ ,‬המכונה 'יודע מחשבות' או 'בעל מחשבות'‪ ,‬נפרע מן הנאשמים בסיפור‪.‬‬                 ‫‪	42‬‬

     ‫סיפור זה מתועד גם במכילתא דר"י (משפטים)‪ ,‬מסכתא דכספא‪ ,‬כ (עמ' ‪ .)327‬קיסטר‪ ,‬עיונים באדר"נ‪ ,‬עמ' ‪ ,149‬הערה‬                       ‫‪	43‬‬
     ‫‪ 158‬טען שהבבלי שימר כאן (יט ע"א‪-‬ע"ב) את הגרסה התנאית הקדומה‪ ,‬שכן בהקשר של סיפורנו מובנים הדברים טוב‬
     ‫יותר‪ .‬ואולם אני סבורה שאין זה נכון מבחינה מתודית להעדיף גרסה מאוחרת על פני גרסה קדומה המתועדת לפחות‬
     ‫בשני מקורות תנאיים‪ ,‬שעדות לה מצויה גם בירושלמי (סנהדרין ד‪ ,‬יא [כב ע"ב]‪ ,‬עמ' ‪ )1288‬וגם בבבלי (סנהדרין לז ע"ב)‪.‬‬
     ‫העובדה שהסיפור על שמעון בן שטח וינאי המלך‪ ,‬המתעד אמרה זו כאן‪ ,‬הוא יחידאי מצביעה לדעתי על דרך עבודתו‬

                                                                                                    ‫של עורך הבבלי ולא על קדמותו‪.‬‬
                                                                                                     ‫ראו קיסטר‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪.149–148‬‬

‫‪367‬‬
   373   374   375   376   377   378   379   380   381   382   383