Page 381 - josephus volume one

‫ןליא לט‬

‫היחס בין משפט הורדוס אצל יוספוס לבין משפט ינאי אצל חז"ל‪ :‬הצעה חדשה‬

‫האם הסיפור המופיע בבבלי (סנהדרין יט ע"א‪-‬ע"ב) הוא מקבילה למקור התחוב של יוספוס על משפט‬
‫הורדוס בקדמוניות? אכן‪ ,‬יש קווי דמיון בין הסיפורים‪ :‬בשניהם מתבקש אדם רם מעלה ומיוחס‪ ,‬המואשם‬
‫ברצח‪ ,‬להתייצב לפני בית דין שבראשו עומד חכם‪ .‬בשניהם יש אי־בהירות לגבי אחריותו של מלך‬
‫למעשה רצח של פקיד בכיר (‘עבד') הפועל מטעמו‪ .‬בשניהם נמנעים חברי בית הדין מלדון אותו אדם‬
‫רם מעלה מחשש לחייהם‪ .‬בשניהם מתייצב ראש החכמים כנגד האדם רם המעלה ומוכיח את חבריו‪.‬‬

‫בשניהם נענשים חבריו על פחדנותם‪ .‬‬
‫ואולם על אף נקודות הדמיון‪ ,‬הסיפורים שונים בעליל‪ :‬ההבדל הבולט הראשון ביניהם הוא העדר‬
‫התאמה בין גיבוריהם‪ ,‬הן המלך והן החכמים הנזכרים‪ .‬המלך אצל יוספוס הוא הורקנוס השני ואילו‬
‫המלך בבבלי הוא ינאי‪ .‬יתרה מזאת‪ ,‬אם קדמ' יד ‪ 176–171‬איננו אלא תחיבה של מקור יהודי‪ ,‬שגיבורו‬
‫הוא חכם הידוע לנו מספרות חז"ל‪ ,‬הלוא הוא שמעיה או שמאי‪ ,‬מדוע יטרח המספר הבבלי לשנות את‬
‫שמו ולקרוא לו שמעון בן שטח? ההבדל הבולט השני הוא‪ ,‬שאצל יוספוס עומד ה'עבד' (הורדוס) לדין‬
‫לפני ה'מלך' (הורקנוס השני שאותו מכנה כאן יוספוס 'מלך') ולפני הסנהדרין כולה‪ ,‬ואילו בבבלי עומד‬
‫לדין המלך עצמו (ינאי)‪ ,‬וזאת באשמת מעשיו של עבדו‪ .‬זאת ועוד‪ ,‬מכיוון שהסנהדרין אצל יוספוס היא‬
‫כאמור נטע זר‪ ,‬ואילו בנוף של חז"ל היא מוכרת ומקובלת‪ ,‬מדוע דווקא היא נעדרת מן הסיפור התלמודי?‬

‫האם סביר שהמספר הבבלי ישמיט מן הסיפור את הפרט הזה דווקא?‬
‫הטבלה הבאה‪ ,‬שבה מועמדים זה מול זה גרסת יוספוס בקדמוניות והגרסות במקורות חז"ל‪ ,‬מסכמת‬

‫את המידע על פרשה זו‪.‬‬

‫תנחומא שופטים ז‬ ‫בבלי‪ ,‬סנהדרין יט ע"א‪-‬ע"ב‬ ‫קדמ' יד ‪171-176‬‬ ‫אדם רם מעלה‬
‫מלך ממלכי בית חשמונאי‬ ‫ינאי (מלך)‬ ‫הורדוס (מושל הגליל)‬ ‫בית הדין‬
‫‪-‬‬ ‫חכם‬
‫‪-‬‬ ‫סנהדרין והורקנוס ב‬ ‫האשמה‬
‫שמעון בן שטח‬
‫שמעון בן שטח‬ ‫עבדו הרג את הנפש‬ ‫סמיאס‬

‫אחד שהיה לו דין עם המלך‬ ‫הריגת חזקיה ראש‬
‫השודדים בלא משפט‬

‫ורד נעם טענה עוד‪ ,‬ש'ההקשר ההלכתי שבו שולב הסיפור בתלמוד הוא הדיון במשנה המצהירה שאין דנים מלכים‪.‬‬ ‫‪5 8‬‬
‫והנה גם אצל יוספוס מצאנו במהלך הסיפור את הטענה‪" :‬אם הורדוס איננו מלך אלא עודנו הדיוט‪ ,‬עליו לתת את הדין‬
‫לפני מלכו וחוקי האבות" (מלח' א ‪ .)209‬גם כאן נרמזת ההשקפה ש"מלך‪ ...‬לא דנין אותו"! כמו במקבילות אחרות‪,‬‬
‫מתברר אף כאן‪ ,‬שלעתים‪ ,‬מעבר לסיפור עצמו‪ ,‬משותפת ליוספוס ולחז"ל גם איזו תודעה בדבר הקשר פוליטי‪/‬תיאורטי‬
‫הכרוך בו'‪ .‬לניסוח דומה של נעם ראו בערך הקרע עם והפרושים‪ ,‬וכן במבוא ג‪ .2‬עם זאת‪ ,‬יש להוסיף שלפי יוספוס‪ ,‬עצם‬
‫העובדה שהורדוס צריך להתייצב לדין בפני הורקנוס מעידה שחציה השני של ההלכה‪ ,‬דהיינו ש'מלך לא דן'‪ ,‬אינה מוכרת‬

‫ליוספוס כלל‪.‬‬

‫‪370‬‬