Page 383 - josephus volume one
P. 383
ןליא לט
בית חשמונאי' (כמו בתנחומא) עם בן פלוגתא אנונימי' ,עני' או 'אחד' סתם ,ולכן לא היה אפשר לכנותו
הורדוס .ואולם ייתכן שהבבלי התכוון בכל זאת לרמוז על הורדוס ,שהרי מנסח הסיפור ידע מן הסתם
שעבדו של 'מלך ממלכי בית חשמונאי' אינו אלא הורדוס ,כפי שהדברים נאמרים במפורש בבבלי ,בבא
בתרא ג ע"א .
אם הבבלי עסק כאן בפרשת התייצבות הורדוס לפני הסנהדרין ,אין להתפלא שהוא בחר לסיים את
דבריו בעונש שנגזר על החכמים בבית הדין ,ולא בחזרתו בתשובה של המלך ,כמו שגורס התנחומא ,שכן
עונש זה שווה לעונש שנגזר -לדברי אותו מקור יהודי שבו השתמש יוספוס -על חברי הסנהדרין
שנמנעו מלדון את הורדוס .הרישא והסיפא הבבליים הפכו את הסיפור הלקוח מן הברייתא ,שעליה
מתבססים דברי התנחומא ,לדומה הרבה יותר לדברי המקור של יוספוס .יוצא אפוא שמדובר כאן
במקבילה ספרותית בין המקור היהודי ששימש את יוספוס לבין מקור שהיה מוכר גם לבבלי .אבל
הבבלי כפה את המקור הזה ,שעסק בהורדוס ובסמיאס ,על גבי סיפור תנאי עצמאי על מלך וחכם אחרים
בתקופה אחרת ,הלוא הם מלך ממלכי בית חשמונאי ושמעון בן שטח.
סיכום
בקדמ' יד 176–171תחב יוספוס לתוך תיאור משפטו של הורדוס לפני הורקנוס -משפט שככל הנראה
לא התקיים למעשה -אגדה יהודית על משפט שבו עמד הורדוס לדין לפני גוף שאינו ידוע מתוך
שאר כתבי יוספוס -הסנהדרין -ובו מילא תפקיד מרכזי חכם בשם סמיאס ,שיוספוס מזכיר אותו
בהזדמנויות נוספות כפרושי (ושלדעתי המידע עליו נובע מאותו מקור ' -מקור סמיאס' ) .הסיפור
שאותו תחב יוספוס לאירועים בקדמ' יד דומה לסיפור המופיע בתלמוד הבבלי ,שבו מככבים ינאי המלך
ושמעון בן שטח .לאור השוואה עם מקורות תנאיים ואמוראיים קרובים לסיפור הבבלי ,הצעתי שביסוד
הסיפור הזה עומדת אגדה תנאית על ינאי המלך או מלך כלשהו מבית חשמונאי ,שהיה לו דין עם הדיוט,
והוא נתבע לבוא אל בית הדין ולעמוד לדין .העורך הבבלי הכליא אגדה זו עם המקור היהודי־הפרושי
על משפט הורדוס ,שבו או בשכמותו השתמש גם יוספוס .אם כן ,הדבר מעיד על היכרותו של הבבלי עם
סיפור בן דמותה של האגדה המצויה אצל יוספוס ,על מגוון המקורות ששימשו אותו ,וכן על החירות
שנטלו להם העורכים הבבלים בעיצוב מחודש של מסורותיהם.
6 1ראו גם מוסטיגמן ,תוספת ,עמ' .98
62ראו בערך תולדות הורדוס.
372
