Page 275 - הדרך לכט בנובמבר
P. 275

‫דו"ח הוועדה  ‪273‬‬

‫במעמד של בורר בלעדי במקרה של סכסוכים שיתגלו בין המדינה היהודית‬
‫והערבית — הסתפק לבסוף במינהל קטן שעיסוקו מחוץ לירושלים יוגבל רק‬
‫למקומות הקדושים‪ .‬מבחינה זו 'העיר ירושלים' תהיה 'מפורזת וניטרלית' לא רק‬
‫בהגדרתה אלא גם במהותה‪ .‬נראה שככל שקרבה שעת ההכרעה‪ ,‬ולנוכח הביקורת‬
‫מצדם של נציגי הודו ואיראן‪ ,‬הפכה 'מדינת ירושלים' — כפי שכינו אותה במקור‬
‫המסמכים שעסקו בעיצוב דמותה — ל'עיר ירושלים'‪ 58.‬גבולותיה של העיר עוצבו‬
‫כך שמספרם של האזרחים היהודים והערבים בה היה כמעט שווה (יחד הם מנו‬
‫כ‪ 200,000-‬נפש)‪ .‬מבחינה גיאוגרפית תחם גבולה של ירושלים את כל שטחה‬
‫המוניציפלי של העיר‪ ,‬את העיר בית לחם (בשל המקומות הקדושים שבה)‪ ,‬וכן‬

                                    ‫כמה עיירות וכפרים ערביים ששכנו בקרבתה‪59.‬‬
‫ההרכב הדמוגרפי של העיר לא אפיין את האזורים האחרים‪ .‬הבעיה החמורה‬
‫הייתה במדינה היהודית‪ ,‬שם (על פי המספרים שסופקו בדו"ח) היה היחס המספרי‬
‫בין היהודים לערבים כמעט זהה ועמד על ‪ 500,000‬נפש‪ 60.‬כמות האוכלוסייה‬
‫הערבית הרבה במדינה היהודית עוררה בוועדה מחלוקת שבלטה בעיקר באשר‬
‫להכללתה של יפו‪ ,‬הגדולה שבערים הערביות‪ ,‬על ‪ 70,000‬תושביה‪ ,‬בתחומי‬
‫המדינה היהודית‪ .‬רוב החברים סברו כי ראוי שהיא לא תיכלל בתחומי המדינה‬
‫היהודית‪ ,‬ולשם כך נבחנו פתרונות שונים‪ ,‬ובהם האפשרות שיפו תהיה מובלעת‬
‫ערבית בעלת אוטונומיה מקומית‪ 61.‬גם הציונים ציפו שהוועדה לא תצרף את‬
‫יפו לתחומם‪ ,‬ושהנמל שלה ישמש את המדינה הערבית כמוצא אל הים‪ .‬אולם‬
‫מי שהכתיב את העובדות בעניין זה היה מוהן‪ :‬גישתו הנחרצת הייתה ליצור מפה‬
‫שתהיה פשוטה ככל האפשר‪ ,‬בלי ליצור מובלעות או מסדרונות‪ .‬הוא סבר שיפו‬
‫ערבית תהיה 'פצע בלב ישראל'‪ ,‬ולעומת זאת הכללתה במדינה היהודית תביא‬
‫כמעט בוודאות לצמיחה כלכלית שתהיה לרווחתם של התושבים‪ 62.‬בדו"ח הוועדה‬

  ‫’‪UNA S-609-1, ‘The Form of Administration to be set up in the Jerusalem State‬‬               ‫‪	58‬‬
                                                                                              ‫‪5	 9‬‬
‫‪Paul Mohn, ‘Jerusalem and the United Nations’, International Conciliation,‬‬                    ‫‪6	 0‬‬

                                                                     ‫‪464 (1950), pp. 452–453‬‬  ‫‪6	 1‬‬
‫הנתונים בדו"ח אונסקו"פ התבססו על הנתונים הבריטיים‪ ,‬שנטייתם הייתה להפריז במספר‬                 ‫‪6	 2‬‬
‫הערבים ולהמעיט במספר היהודים‪ .‬על פי נתונים אלה היו בשטח המדינה היהודית‬
‫‪ 498,000‬יהודים ו‪ 407,000-‬ערבים ונוסף על כך ‪ 90,000‬בדווים שהוועדה לא מנתה אותם‬
‫כתושבי קבע‪ .UNSCOP Report, Vol. I, p. 54 .‬חישובים שערכו מומחי הסוכנות היהודית‬
‫גרסו שהמספרים המדויקים של התושבים בשטח המדינה היהודית היו‪ 513,000 :‬יהודים‬
‫ו‪ 416,000-‬ערבים‪ .‬אצ"מ ‪' ,S25/4553‬הערות למפת החלוקה של הרוב בועדה המיוחדת לארץ‬
‫ישראל מטעם האומות המאוחדות'‪ 18 ,‬בספטמבר ‪ .1947‬שקלול של כמה גרסאות שמובאות‬
‫במקורות שונים מצביע על כך כי האוכלוסייה הערבית במדינה היהודית עמדה על לא פחות‬

                                                                             ‫מארבעים אחוז‪.‬‬

                                         ‫’‪UNA S-609-1, ‘Municipal Autonomy for Jaffa‬‬
‫‪ .Mohn, Krumulur, pp. 262–263‬שרתוק ידע להעריך נכונה כי עקרונות ציור המפה של‬
   270   271   272   273   274   275   276   277   278   279   280