Page 259 - Tel Hai Book
P. 259
העלייה לרגל וספר המבקרים של תל חי 257
של המגינים ,שזכו למגוון ניסוחים בספר המבקרים .מן ההיבט האישי היה זה
אחיה של שרה צ'יזיק שציין כי 'שש שנים כבר מלאו והרוצח עדיין מתהלך .כן
מתהלך ,אולם עוד יש גואלים לדם הנרצחים' .אחרים התחייבו לסגור חשבון
עם הפורעים בבחינת 'נפש תחת נפש' ,כמו מאיר איזנברג ממקווה ישראל (פסח
תרפ"ח) שכתב' :נשבע אני לך ,טרומפלדור ,לנקום את דמך שנשפך במקום הזה'.
או חברי קבוצה מבלפוריה שהבטיחו (' :)5.4.1926שמכם החללים הקדושים לא
ישכחו אף פעם מזכרונינו ובעד כל טיפת דם שנשפכה במקום הזה אנחנו ננקם'.
וחברי בית"ר נשבעו (' :)2.3.1928עמדנו דום לרגלי קבר יוסף טרומפלדור וחבריו
שנפלו חללים בהגנת תל-חי .לא נשקוט ולא ננוח עד נקמנו את דמי אנשינו
בהגנה'.
הבטחות מסוג זה מעידות על הזדהות גדולה עם סיפור הזיכרון של אירוע
תל חי ועל רמה גבוהה של מחויבות לזהות הקיבוצית הציונית ,עמדה המבטאת
את הצלחתה של האידיאולוגיה להרחיב את תחושת השייכות האישית-משפחתית
לזו הקהילתית-לאומית .נקמת הדם הפרטית קיבלה כאן משמעות אסכטולוגית
של גאולת דם לאומית ,דהיינו גאולת האדמה שספגה את הדם' .לעולם לא
יכופר דם גבורנו בתל-חי עד שלא יגאל את אדמת ארץ ישראל כולה' ,הצהיר
יחזקאל לידורף (' .)6.10.1927יוסף טרומפלדור ,עוד דמיך צועקים לנקמה — אבל
אנחנו ננקום בתחיית עמנו וארצנו' ,הבטיח שמואל רובין ( .)23.7.1927ודב אבן,
מקבוצת המטיילים מבלפוריה ( ,)5.4.1927ניסח דרך 'גורדוניסטית' לחיבור בין
נקמה לגאולה' :והתפילה הכי נשגבת היא עבודת יצירה .נעבוד וניצור ובזה ננקום
ברוצחי קדושינו' .עושר תכני ההקדשות שהצגנו מדגיש שהכותבים לא ראו בו
ספר הנצחה למתים ,אלא במה להבעת השתייכותם ונאמנותם לקולקטיב .דוגמאות
אלה מחזקות את הטענה שעצם הכתיבה בספר הופכת את המבקר מדמות פסיבית
לאקטיבית בעיצוב הזיכרון הקולקטיבי49.
ספר המבקרים משקף אומנם רק כרוניקה חלקית של תהליך עיצוב תל חי
כ'מחוז זיכרון' 50,אבל הוא מציג תחום רחב של תגובות שתומכות באופן ברור
בגרסה ההגמונית של הנרטיב המיתי שלפיו תל חי היא 'המקום בו נהרגו באופן
אכזרי גבורי וגבורות עמנו בהלחמם נגד המתנפלים עליהם ובחרפם נפשותם
בעד ארצנו והצלת הנקודות העליונות בגליל' ,כפי שכתבה קבוצה מפתח תקווה
( .)1926לא ידיעת האמת ההיסטורית של אירוע י"א באדר תר"ף היא שהפעימה
את לב המבקרים ,אלא הזיכרון ההיסטורי של תל חי ,פרי ההבניה החברתית
הציונית שאותו איששו הכותבים 51.יפים לסיום המילים שכתב בי"א באדר תרפ"ו
נוי (לעיל ,הערה ,)3עמ' .124 4 9
פ' נורה' ,בין זיכרון להיסטוריה :על הבעיה של המקום' ,זמנים ,)1993( 45 ,עמ' .19–4 5 0
על הפער בין הסיפור המיתי לאמיתי ראו :מ' ברוג' ,אשמת תל-חי :שורשי הטראומה 51
והמיתוס' ,קתדרה( 174 ,טבת תש"ף) ,עמ' .94-69
