Page 14 - etmol 21
P. 14
מאסרים ברגנסבורג D 'V uin
עדות השקר של וולפגאנג לא מנעה את הוצאתו להורג וובי ת־ ח 3ל א
בשריפה ,אך גרמה צרות גדולות ליהודים בקהילת
רגנסבורג .שכן ,בשנת 1476נסע הבישוף היינריך -:.- .יי :־i"V \ r׳ ;;■u׳ ;>:^ V־
מרגנסבורג לרומא ,ובדרכו חזרה עבר בטרנטו ושמע את אברהם בר יעקב נאסר בעלילת־דם,
דבר העלילה על אודות יהודי עירו .הוא חזר מלא כעס
ושינאה ,ופתח בעירו את תקופת הרדיפות והצרות וכדי ״להעביר את הזמן״ כתב משלי
שנסתיימה ב־ 1519בגירוש היהודים מרגנסבורג. חיות ושירים
ב־ 29במראס 1476נאסרו שישה מחשובי הקהילה
באשמת הריגת ילדי נוצרים .לביום העלילה אף הוצאו מאת צבי מלאכי
מקברם גוויותיהם של שישה ילדים נוצרים ש״נשחטו״
כביכול על־ידי הנאשמים .ביום ראשון של פסח באותה שנה
נאסרו אחד־עשר יהודים נוספים מראשי הקהילה ונכבדיה,
ועל הקהילה כולה הוטלו גזירות :ארבעת שערי הגיטו
היהודי ננעלו ,וכל רכוש היהודים נרשם כדי שלא יוציאוהו
מהגיטו ויברחו.
הציורים מ א ת בן־מיכאל ,מלווים ספרי ״ברוכה הבאה בביתי /ראות פניך לא פיללתי /ליני פה
משלים עתיקים הלילה /כי עת חושך ואפילה /ויהא לך ביתי כגן רטוב /
ולעולם יכנס אדם בכי־טוב /וגם על הדרך לסטים אנשים /
נסיונות של יהודים בודדים להשפיע על מועצת־העיר
לשחרר את רכושם נכשלו בגלל עמדתו התקיפה של ההרצוג לכן ליני עמי פה ואכלי עמי נזיד עדשים״.
שתחת חסותו עמדה העיר ,ואשר אף סירב זמן רב להיענות
לדרישות הקיסר פרידריך השלישי שתבע לשחרר את אלו הם דבריו של עטלף שאל חורו מגיע עכבר לעת
לילה .העכבר נענה להזמנה ,אוכל מלחמו של העטלף ,מנהל
האסירים.
העוצר בגיטו ועיקול הרכוש הוסרו באוגוסט אותה שנה, עמו שיחה -ולבסוף מציע ״עסקה״ :מאחר שהעטלף איננו
אבל 17האסירים התענו בבור הכלא בחקירות ובעינויים רואה בלילה ,אבל יש לו כנפים ,ואילו לעכבר עיניים לראות
כארבע שנים וחצי .הם שוחררו בלא משפט בספטמבר של גם ביום ,אבל כנפיים אין לו -הוא מציע שהעטלף ירכיבו
שנת ,1480וקנסות כבדים הוטלו עליהם ועל הקהילה.
הקנסות שולמו לאוצר הקיסר ולקופת מועצת־העיר ,וזו על גבו ,והוא ינהלו ,ושניהם יגיעו לחצרו של מלך מצרים,
הבטיחה בתמורה לא להרוג את היהודים ולא לגרשם ושם ייהנו מטוב העולם.
)ואמנם ,הגירוש בוצע רק 39שנה אחר־כך(... העטלף שומע לו ,העכבר עולה על גבו והשנים עפים
בין 17נכבדי הקהילה שנאסרו היה גם אברהם בר יעקב. הרחק :אלא שהעכבר מנהל את העטלף אל ביתו שלו ,כדי
בשבתו בכלא ,אולי כדי להעביר את זמנו או להשכיח יסוריו, לחסוך את טרחות הדרך ,ושם זונח את העטלף לנפשו .ובעת
כתב חמישה משלי חיות -שהם למעשה סיפורים מחורזים לילה ,כשנפקחות עיניו של העטלף והוא רואה שלא הגיע
ארוכים למדי -וכן חיבורי מוסר שונים משולבים בשירים. לגו ע ח של מצרים ,אלא שימש כלי רכב נוח לעכבר ,והריהו
שמו מופיע באקרוסטיבונים )צירוף של האותיות בראשי מסיים במוסר השכל :״איש המבקש יותר מדי ,המעט למוקש
הטורים של השירים( של שירים אחדים .מי היה אברהם בר
יהיה ודאי״.
יעקב זהי
זהו אחד מחמישה משלי חיות ,שלא נדפסו עד כה,
״הברלה בעל הזקן הגדול״ ושנכתבו בסביבות שנת 1476על־ידי אברהם בר״יעקב
בפרוטוקול של משפט טרנטו מזכיר וולפגאנג בין היהודים מרגנסבורג -ומצויים בגנזי הארכיונים במוסקבה .רבים
שהשתתפו כביכול ברצח ברגנסבורג את ״הברלה הגדול כתבו משלים ,אבל המיוחד באלו שהם נכתבו על־ידי המחבר
בעל הזקן הגדול״ .בפרוטוקול של החקירה ' ברגנסבורג בשבתו בבית־הסוהר ,בעקבות עלילת־דם שהעלילו על
יהודי רגנסבורג ,כאילו הרגו ילדי נוצרים .וזהו סיפור
המעשה :
בשנת 1475נרקמה עלילת־דם נגד יהודי טרנטו
שבצפון־איטליה .הם הואשמו ברצח הילד הנוצרי סימוני
לצורך טקסי חג הפסח .במהלך המשפט עונו הנאשמים
קשות ,ונאנסו להודות בעלילות־שקר ולבדות עלילות
נוספות.
אחד האסורים ,צעיר בן ,23לא עמד בעינויים ,הוא המיר
את דתו ,וניתן לו השם וולפגאנג .גם אחרי המרתו לא הניחו
לו ,ובאחת החקירות -שנתכוונה להוכיח כי המנהג לרצוח
ילדי נוצרים לפסח מצוי ומקובל בישראל -נשאל וולפגאנג,
אם היה עד למקרה כזה בקהילות אחרות .כשהשיב בשלילה,
עונה שוב -ואז בדה מלבו סיפור ,כי בהיותו בעיר
רגנסבורג שמונה שנים קודם לכן ,השתתף בליל פסח בטקס
כזה בבית־כנסת מסוים .הוא אף נאלץ להזכיר שמות של
יהודים שהשתתפו במאורע ,ומסר שמות של אנשים שהכיר
או ידע מביקורו ברגנסבורג ומשהותו הקצרה שם קודם שבא
לטרנטו.
14
