Page 177 - peamim 46-7
P. 177
| 175עליזה מיוחס־גייניאו
וציווייה .העובר עברה מעין זו היה חייב ליתץ את הדין כמי שסרח ובגד באמונתו
הנוצרית .ולא רק בשמירת אחת או יותר מתרי״ג המצוות מדובר ,אלא גם בהמשך
קיומו של אורח חיים יהודי — כגון הכנת תבשילי שבת במועדם — אפילו לא לווה
דבר זה בשמירת שבת יהודית כהלכתה; שכן מי שנתפס על שמירת מנהגים ואורח
חיים יהודי ,היה מיד בחזקת אשם בקיום מצוות דת ישראל — כולן או מקצתן —
בסתר.
חוקר תולדותיהם של המומרים לנצרות בספרד של המאה ה־ 15ניצב נוכח האתגר,
כיצד ניתן לרדת אל חקר המנטאליות של אנשים אלה ולעמוד על המניעים
להתנהגותם בנושאי אמונות ודעות .כלום באמת לא היתה המרת דתו של הנוצרי
החדש אלא אמצעי להינצל מפני הסכנה ,בעודו נשאר יהודי מאמין בלבו ובשכלו,
המקיים את מצוות היהדות ,עד כמה שהתירו לו הנסיבות ,ומוכן להסתכן בחייו ולתת
את הדין ,אם ייתפס בידי רשויות האינקוויזיציה? ושמא אין המדובר אלא בהמשך
קיומה של שגרת חיים יומיומית .בנוסח שהיה מקובל על המומרים ומשפחותיהם
כיהודים ,קודם ההמרה ? אל לנו להתעלם מעובדת היותם של יהודי חצי־האי האיברי
מעורים היטב בחברות הלא־יהודיות שבקרבן חיו; אשר על כן לא היה השינוי בשגרת
החיים היומיומית ,שהתחייב מאקט ההמרה ,חד ומוחשי די הצורך לחייבם לקבוע
עמדה החלטית לגבי כל המשתמע ממהפך זה באורח חייהם.
יש מקום להתלבט בסוגייה זו באשר לגברים ,שפרנסי הדור ביקשו להקנות להם
חינוך יהודי מסודר בתוך קהילותיהם 9.לעומתם לא חונכו הנשים ללימוד התורה,
להכיר ולהבחין בסוגיות של אמונות ודעות ,אלא נצטוו על שמירת אורח יהודי ועל
שמירת המצוות על־פי דיני ישראל .זאת ועוד :הנשים ,שעל־פי המקובל בחברה הים־
תיכונית לא הירבו לצאת מדל״ת אמות בתיהן ומכאן שהיו פחות מעורבות בחברה
הלא־יהודית ,נחשפו פחות מן הגברים ליתרונות החברתיים־כלכליים שנזדמנו לידי
הנוצרים החדשים עקב המרת דתם .אכן ,אנו רואים שרבות היו הנשים אשר הכריעו
בעד המשך שמירת מצוות היהדות גם לאחר המרת דתן לנצרות .כלום נוכל לקבוע
בבירור שכך עשו מתוך שהיו מודעות להמשך קיומן כבנות ישראל? אפשר שהכרעה
מעין זו לא היתה בהכרח פועל יוצא של מודעות ,פרי שיקולים מתחום האמונות
והדעות הדתיות ,אלא יותר פרי הרצון להמשיך בשגרת החיים המוכרת והידועה;
ואפשר שהיא נבעה מן המשאלה להקטין ולהמעיט בהשפעת אקט ההמרה על שגרת
קיומן היומיומי .לשון אחר :כלום היתה האשה הנוצריה החדשה ,אשר המשיכה
להכין את תבשילי השבת המסורתיים ,מודעת להיותה מפגינה בכך את יהדותה?
רשויות האינקוויזיציה הן שראו במעשה זה סימן ואות להפגנת יהדותו של אדם ,והן
אשר הותירו לדורות הבאים עדות לעמדתן זו ברשומותיהן .ככלל נותרו הנשים
הנוצריות החדשות אילמות ,והידוע לנו אודותיהן מגיע לידינו ממקורות של חוקרי
9על תקנות ויאדוליד — ראה :בער ,עמי ;373מורנו־קוך ,עמי .35-21
