Page 38 - peamim 46-7
P. 38

‫‪I 35‬‬  ‫שירת אבן גבירול ותורת המוסיקה הערבית‬

‫הם גם השוו‪ ,‬באופן סמלי‪ ,‬בין הגופים הטבעיים לבין הגרמים השמיימיים‪ ,‬וקבעו‬
‫שהגופים השמיימיים הם ׳לא חמים‪ ,‬לא קרים ולא רטובים‪ ,‬אלא יבשים וקשים‪/‬‬
‫ורימו אותם ׳יותר זכים מן האויר‪ ,‬יותר שקופים מן הזכוכית ויותר מלוטשים מן‬
‫המראה׳‪ .‬כפי שניווכח להלן‪ ,‬ייחס גם אבן גבירול תכונות סמליות דומות לכוס היין‪,‬‬
‫שייצגה בעיניו מהות שמיימית‪ .‬בעקבות הבחנה סמלית אחרת של ׳האחים הנאמנים׳‪,‬‬
‫שצלילים ׳נמוכים וכבדים׳ הם בבחינת גוף לצלילים ׳גבוהים וקלים׳ שהם כ נ ש מ ה ‪34‬‬
‫— אולי הלך גם אבן גבירול בשיר היין שיידון להלן‪ .‬גם אצל משוררים עבריים‬
‫אחרים נמצא הקבלה סמלית דומה בין כוס היין‪ ,‬שהיא ׳גוף׳‪ ,‬לבין היין‪ ,‬שהוא‬

                                                                                 ‫ה׳נשמה׳‪35.‬‬
‫אם אבן גבירול ׳גינה׳ את שירו של הנגיד על שום שהוא ׳צונן׳ מאוד‪ ,‬אולי ראוי‬
‫לגנות גם את שירתו שלו‪ ,‬על היותה ׳חמה׳ מאוד‪ .‬אכן‪ ,‬לוהטת מאוד היא שירת‬
‫הקודש שלו‪ ,‬שהיסודות המטאפיסיים בה — המלאכים‪ ,‬השנאנים והשרפים ׳משרתי‬
‫האל׳‪ ,‬השרים לפניו את שיריהם ותשבחותיהם ללא ליאות — הם ׳חצובי להבה׳‬
‫ו׳אש אוכלה׳ ממש‪ 36.‬שירי קודש אלה מתעלים לספירות מטאפיסיות ומיסטיות מתוך‬
‫להט ויקוד אכסטאטי עילאי‪ .‬על שירה זו ניתן אפוא להחיל את הגדרת רמב״ע שלעיל‪,‬‬
‫שהיא ׳חמה מאד׳‪ ,‬גם ׳מרהיבה׳ את העיניים והאוזניים‪ ,‬וגם ׳מלהיבה׳ את הלב‪,‬‬
‫משום שהיא ׳טבע ביוצרה וסגולה בעושה׳‪ .‬זאת ועוד‪ .‬בשירי קודש רבים של אבן‬
‫גבירול מתוארת עבודת הקודש במקדש‪ ,‬ובייחוד עבודת כהן גדול ביום הכיפורים‪,‬‬
‫וגם נזכרת בה השירה והזמרה במקדש ושמות כלי הנגינה‪ 37.‬וכיוון שרבים משירי‬
‫הקודש הללו הם בתבנית ׳שיר האיזור׳‪ ,‬או ׳מעין איזור׳‪ ,‬נראה שהם נועדו להיות‬

                 ‫מושרים ׳בלווית כלי נגינה׳‪ ,‬ב׳נעימות׳‪ 38‬או ב׳לחנים׳ מסוימים‪39.‬‬

‫על השוואת הגופים הטבעיים והשמיימיים‪ ,‬וצלילים נמוכים וגבוהים — ראה‪ :‬שילוח‪ ,‬האגרת‪,‬‬                                ‫‪34‬‬
                                                                                                    ‫עמי ‪.31-30‬‬  ‫‪35‬‬
                                                                                                                ‫‪36‬‬
                                                                             ‫ראה‪ :‬מירסקי‪ ,‬ערכי‪ ,‬עמי ‪.20‬‬         ‫‪37‬‬
                                    ‫ראה‪ :‬רשב״ג‪ ,‬שירת הקודש‪ ,‬בייחוד פיוטי הקרושות בכרך ב‪.‬‬
‫שמות כלי הנגינה הנזכרים בפיוטיו‪ :‬כינור ונבל‪ ,‬תוף וקתרוס‪ ,‬חליל וחצוצרות‪ ,‬קרן היובל‬                               ‫‪38‬‬
‫ושופרות — ראה‪ :‬רשב״ג‪ ,‬שירת הקודש‪ ,‬בפיוטים‪ :‬ט‪ ,‬שו׳ ‪ ,4‬שו׳ ‪ :22-19‬כט‪ ,‬שר׳ ‪ :45‬פח‪ ,‬שוי‬
‫‪ :24‬קנז‪ ,‬שו׳ ‪ :25‬קם‪ ,‬ש ר ‪ :5‬ק‪0‬ד‪ ,‬שו׳ ‪ ,6‬שוי‪ .16-14‬וכן בפיוט פח‪ ,‬ש ו ׳ ‪ : 8‬ע ו ‪ ,‬ש ו ׳ ‪ : 4 0‬ע ח ‪ ,‬ש ו ׳‬         ‫‪39‬‬
‫‪ :92‬קכג‪ ,‬שו׳ ‪ : 15-14‬קנ‪ ,‬שו׳ ‪ :4‬קסט‪ ,‬שו׳ ‪ ,8-7‬ש ו ׳ ‪ : 1 5‬ק צ ה ‪ ,‬ש ו ׳ ‪: 9-8‬קצז‪ ,‬שו׳ ‪ 35-33‬ועוד‪ .‬על‬
                              ‫נושא כלי הנגינה במקדש — ראה מסכת ערכין‪ ,‬פרק ב‪ ,‬עמי י‪-‬יג‪.‬‬
‫מן הראוי לציין‪ ,‬כי בתרגומו של אבן פלקירא ל׳מקור חיים׳ מופיעים המונחים המוסיקאליים‬
‫׳נעימות׳ ו׳תנועות והפסקות׳‪ ,‬כמייצגים את הקולות הפרטיים היוצאים מן הקול הכללי)ראה עמי‬
‫‪ .(530‬המונח ׳קול נעימה׳ או ׳להנעים קול׳ מופיע אצלו גם בפיוטים‪ :‬׳אפכה דמעי׳‪ ,‬שו׳ ‪; 17‬‬
‫׳אלהיך אש אוכלה׳‪ ,‬שו׳ ‪ ,27‬וראה הערת ירדן שם‪ .‬וצלצולי קולות נשמעים גם בפיוט ׳שלום לך‬
‫דורי׳‪ :‬׳ותצלצלי קולך כמעיל קול פעמון׳‪ ,‬שו׳ ‪ .3‬כל הציטוטים הם מרשב״ג‪ .‬שירי החול‪,‬‬

                                                                                      ‫מהדורת ברודי־שירמן‪.‬‬
                                                                         ‫ראה‪ :‬סימון‪ ,‬עמי ‪.214-213 ,206‬‬
   33   34   35   36   37   38   39   40   41   42   43