Page 68 - peamim 46-7
P. 68

‫רבי יהודה הלוי וגנזי לנינגראד ן ‪65‬‬

‫אחד מידידיו שואל אותו אם צמח זקן לחייו‪ 38/‬ובתוך השיר הקצר אנו מוצאים אמנם‬
‫את השאלה כלולה בבית האחרון‪ :‬׳ומי ידע הנם לחך ואבד ‪ /‬והשיער היחעזיך‬
‫םהךף׳‪ 39.‬מסתבר שהשואל נפרד מיהודה הצעיר לפני שצמח שער זקנו‪ ,‬ועכשיו הוא‬
‫שואל אותו האמנם כבר מכסים את לובן פניו‪ ,‬את הירח‪ ,‬עננים‪ .‬את שירו פותח הלוי‬
‫בתלונה ארוכה על הגורל האכזר ועל נעוריו שחלפו לבלי שוב‪ .‬בגוף השיר הוא‬

                                                       ‫מתפנה סוף סוף להשיב לשאלה‪:‬‬

                  ‫שואל הנס לחי לאט אל תזכרה ‪ /‬הם התמונות שכבר גרעו‬
‫לו תחזה פנים צבועי הוד וחן ‪ /‬איכה בקךרות הזמן נצבעו)דיואן ברודי‪ ,‬א‪,‬‬

                                                                                                         ‫‪.(96‬‬

‫תשובתו לפיכך‪ :‬הלחיים הוורדרדות)׳פנים צבועי הוד וחן׳( מכוסות עכשיו בפלומת‬
‫זקן שחורה )׳בקדרות׳‪ ,‬שהיא תולדה של הזמן(‪ .‬במחקר נתפסו דברי התלונה המרים‬
‫של המשורר על הזמן ועל הנעורים שחלפו כפשוטם‪ ,‬ולא כקונבנציה ספרותית‬
‫אופיינית לסוג התלונה )שכוי‪ ,‬תטלם(‪ ,‬וב׳חיי יהודה הלוי׳‪ ,‬שירמן אף מציג את‬
‫חילופי השירים עם העיר ‪ Dénia‬כמאורע שקרה בזקנותו של המשורר‪,0.‬׳ אבל מובן‪,‬‬
‫שאין דמיון כלל בין הנעורים‪ ,‬שאליהם רומז יהודה הצעיר שזה עתה צמח זקנו‪ ,‬לבין‬
‫הנעורים כפי הבנתו של שירמן‪ .‬גם בפירוש ׳קדרות הזמן׳ נפל כאן המחקר בפח‪,‬‬
‫שהרי אין עניינה של הקדרות הזאת מטאפורי)׳הגורל השחור׳ וכדומה(‪ ,‬כי אם דווקא‬
‫הזקן השחור‪ ,‬כפשוטו; ושלא כמו ה׳גן׳ המטאפורי בשירת משה אבן עזרא‪ ,‬שהמחקר‬

      ‫ראה בו דווקא גן ממש‪ ,‬אשר לצד בית מידות‪ ,‬מקום משכנו של המזמין‪41.‬‬
‫יש לזכור‪ ,‬כי יהודה הלוי היה מפורסם בכישרונו המיוחד להחיות מטאפורות‬
‫שחוקות‪ ,‬שהוא העניק להן את מלוא הכוח והצבע‪ ,‬ועוד שנים רבות לאחר מותו ידע‬
‫אחד הזקנים לספר על חריפותו בעניין זה‪ .‬ומעשה שהיה כאשר היו כמה מחכמי‬
‫הדור‪ ,‬והמשורר בתוכם‪ ,‬שקועים בשיחה‪ ,‬ונקלעה למקום אשה נאה שהסיחה פתאום‬
‫את דעת החכמים‪ .‬תוך כדי כך‪ ,‬החלה מדברת עם בן לוויתה ויצא מפיה קול גס ודוחה‪.‬‬
‫יהודה הלוי השתמש בו במקום במאמר מפורסם של חז״ל‪ ,‬הקובע שהסמכות ההלכית‬
‫שאסרה דבר — לה גם הכוח להתיר אותו‪ .‬ובניסוח האפוריסטי‪ :‬הפה שאסר — הוא‬
‫הפה שהתיר)משנה כתובות ב‪ ,‬ב(‪ .‬בהשמעת כלל ההלכה הזה קלע המשורר היטב אל‬
‫הסיטואציה‪ ,‬ושיחרר בבת אחת את המתח שנוצר במקום סביב ההופעה הבלתי צפויה‬
‫של הצעירה הנאה‪ .‬הוא נתן בכך ל׳פה׳ את מובן הבשר־ודם שלו הפשוט ביותר‪,‬‬
‫בניגוד למקורו‪ ,‬שהשתמש בפה כמייצג את הפוסק שמפעיל אותו בגמרו את הדין‪.‬‬
‫תוך כדי כך גם שינה הלוי ממשמעות איסור והיתר אל הכיוון הארצי־חילוני של‬

  ‫בקריאת הכתובות הערביות נעזרתי בידידי י׳ בלאו וי׳ רצהבי‪ ,‬ברכת הלוי על ראשם‪.‬‬                        ‫‪38‬‬
‫שם‪ ,‬חלק הפירוש‪ ,‬עמי ‪ .160‬נוסח יידע׳ על־פי כתב־יד קימברידג׳ ‪T—S Misc.. 35.74‬‬                         ‫‪39‬‬
                                                                                                    ‫‪40‬‬
                                                                          ‫שירמן‪ ,‬לתולדות‪ ,‬עמי ‪.289‬‬  ‫‪41‬‬
                                   ‫אבן עקנין‪ ,‬עמי ‪ !179-176‬אברמסון‪ ,‬איגרת‪ ,‬עמי ‪.399-398‬‬
   63   64   65   66   67   68   69   70   71   72   73