Page 82 - peamim 46-7
P. 82
בין אשכנז לספרד 79 I
בתשובות הרא״ש נדירים הציטוטים מדברי שני חכמים אלו :הרמב״ץ נזכר שבע
פעמים בלבד בתשובות הרא״ש )לעומת ארבעים וחמש הזכרות של מהר״ם
מרוטנבורג!( והרשב״א פעמיים בלבד .שלש פעמים נזכר הרשב״א ע״י השואלים,
והרא״ש אינו מתייחס לדבר ,אך חולק בפועל על הוראתו .במקום אחד הוא מפקפק
בייחוס דעה מסוימת לרמב״ץ ,כי לא נראתה בעיניו; ועל אחד מפסקי הרשב״א,
שציטט השואל ,הגיב הרא״ש במלים אלה :׳פליאה נשגבה היא ,מנין הרגלים ,לא
יכולתי למצוא טעם וראיה לדבריו לא מגמרא בבלית ולא מגמרא ירושלמית ולא מן
התוספות .והאומר דברים תמוהים כאלו ראוי לו ליתץ סעד לדבריו ,אולי יודו או
יוכיחו לו שלא יפה כיוון ,כי אין אלו אלא דברי נביאות ואין לשמוע לו עד שיביא
ראיות נכוחות למבין׳ 10.על הרי״ף והרמב״ם הסתמך לעתים תכופות ,אך שניהם
הוכרו באשכנז כפוסקים מן השורה הראשונה עוד במחצית המאה ה־ ,13ואף מהר״ם
מרוטנברג דגל בהם ונשען עליהם בנאמנות ,ואפילו קבע כלל שהלכה כרמב״ם בכל
מקום ,אלא אם כץ חולקים עליו בעלי התוספות ".את התהליך ההיסטורי ,שגרם
זו נקודה חשובה ביותר להבנת יחסי הרא״ש עם הרשב״א ,שהם מסובכים בהרבה מן המקובל 10
בין החוקרים ,שנטו לקבוע את מליאות היחסים עפ״י חליפת המכתבים המפוארת :שאלות 11
הרא״ש )כלל ב ,יד-טו( ותשובת הרשב״א עליהן)תסא-תסו( ,שאינה אלא צד אחד בלבד —
אישי ,כן ואמיתי — של תמונה מורכבת הרבה יותר .אמנם הרשב״א סלל את הדרך כפני הרא״ש,
והכשיר את קליטתו האיתנה שם — הן מבחינה חברתית־פנימית והן מבחינת השלטון המרכזי:
שני האישים הכירו זה בחשיבותו של זה .הרשב״א קיבל מן הרמב״ן רבו את ההערצה לחכמי
אשכנז ,והרא״ש היה תלמידו המובהק של מהר״ם מרוטנבורג ונושא מסורותיו .אולם דביקותו
המוחלטת של הרא״ש במסורות אשכנז ,והתעלמותו הבולטת מתורתם של חכמי ספרד הגדולים
במאות תשובותיו לשואליו ,לצד התבטאויות גלויות מן הסוג שהבאתי — יצרו הסתגרות
מקבילה של הרשב״א ,ובעיקר של תלמידיו ,בתוך מסורותיהם־הם .אחת התופעות המרשימות
ביותר בספרות הרבנית הספרדית של המאה ה־ 14היא התעלמותם המוחלטת של רוב תלמידי
הרשב״א מן הרא״ש ופסקיו ,וביניהם הריטב״א ובעל ׳צרור החיים׳ ,הרב קרשקאש וידאל ,הר״ן
ואחרים .נראה שהראשון שהעיר ,הערת־אגב ,על תופעה זו ,הוא שפיגל — וראה :שפיגל ,עמי
ריא-ריב! אך הוא לא עמד על ההקבלה ההדדית ליחסו הדומה של הרא״ש עצמו אל הרשב״א
ותלמידיו .אין ספק כי הדבר מבטא יותר מהסתגרות גרידא במסורות מקומיות ,ומביע אכזבה
עמוקה מסגנון הקליטה של הרא״ש במולדתו החדשה .בסוגיית הקליטה אעסוק ,אי״ה ,במקום
אחר.
בכך טעה אלינסון ,לחקר ,עמי רלה ,שמנה את התעלמותו ,לעתים ,של הרא״ש מפסק הרמב״ם,
כהוכחה לאורינטציה האשכנזית של הרא״ש .עניין זה מוטעה כולו ,וכמו שהעיר גם זפתי ,מכוח
טיעונים אחרים ,במאמרו לדרכי הפסיקה של הרא״ש .מאמרו זה של אלינסון מלא לצערי טעויות
שונות ,מהן חמורות ,כמו אלינסון ,א ,עמי רלז ,הערה ,11שלפיו הרא״ש דחה דברי הסמ״ק
בלשון :׳תיפח רוחם של אותם הבאים לדון על פי חיבורי הגדולים ,ואינם יודעים כלל לא במשנה
ולא בגמרא ][...׳ .אולם הרא״ש כתב לשון זו על השואלים שטעו ,לדעתו ,בפירוש דברי הסמ׳׳ק,
ולא על הסמ״ק עצמו 1וטעות נוספת טעה בטענו ,כי הרא״ש ,למרות הליכתו אחר מנהג אשכנז,
קיבל עליו לפעמים את מנהגי ספרד בחינת ׳חומרי מקום שהלך לשם׳ ,וזאת משום שגילה חמש
הנהגות אשכנזיות ש׳נעדרו׳ מכתביו .אולם איסור תבשיל הקטניות ,שהרא״ש התירו ,נתון היה
במחלוקת גדולה בין חכמי אשכנז וצרפת קודם זמנו של הרא״ש ,ורבים מהם התירוהו ,ביניהם
רבי יחיאל מפאריז ,רבו של הרא״ש — ראה :תא־שמע ,קטניות .ואגב :טעות נוספת טעה שם,
שפלפל בשאלה מי היה הראשון שהזכיר איסור קטניות :רבי יצחק מקורביל ,או רבי פרץ
תלמידו? אולם איסור קטניות נזכר כבר למעלה ממאה שנה קודם לכן — ראה :תא־שמע,
