Page 86 - peamim 46-7
P. 86
בין אשכנז לספרד ן 8 3
הטקסט שעתיד היה להידפס .כך למשל כלל בז ,העוסק במנהגי אבלות ,שהסעיף
הראשון בו הוא מעין ׳הנהגות הרא״ש׳ ,המספר כיצד נהג כאשר מת עליו אחד מבניו
שבוע אחד לפני ראש־השנה .בהמשך מסופר במפורט מה עשה ומה נמנע מלעשות
בכל אחד משבעת ימי האבלות; סעיף זה נכתב בידי אחד מבניו)׳מה שאירע לאדוני
אבי ן[...׳( אשר כתב אף את סעיף ה באותו כלל )׳הלכה למעשה התיר אדוני אבי
לאחד ששידך נערה ][...׳( .העובדה שנכלל כאן חומר הלכתי אישי לגמרי ,שלא
נשלח מעולם כתשובה לפנייה חיצונית — אלא כהודעה אישית הנמסרת בידי בן
המחבר — עובדה זו מוכיחה בעליל שהמהדורה הנדפסת ,וכמוה כל מהדורה אחרת
שבו תופיע ,אכן סודרה בידי אחד מבני המחבר .דוגמה נוספת — כלל לב ,יג־יד;
בהמשך לתשובה מקוצרת ומקוטעת של הרא״ש לאחד מבניו ,מופיעה הערה
הפותחת במלים :׳ועתה כשלמדנו יבמות דקדק א״א לשון השאלתות ופיןרשו[ בענין
אחר ,וזה לשונו ][...׳ .הערה זו היא תוספת העורך ,שהפך את החידוש שבעל־פה —
ששמע באזניו מפי אביו בלומדו לפניו ועימו בישיבתו שבטולידו — לאמירה בכתב.
ביטויים דומים של יחסים בין בן לאב פזורים גם בחלקים אחרים של הכרך )ראה
למשל כלל נא ,ב ] ,[2ד״ ה ׳תלמיד אחד בא לכאן לעיר טוליטולה ללמוד לפני אדוני
אבי שצ״ו]![׳ וכו׳ ,וההערה המקדימה המפורסמת לכלל ד ,י על תפילת הגשם( .תוכן
כלל נא ,ב הועתק מלה במלה כמעט מן המהדורה הנדפסת לתוך ספר הטורים
)אבהע״ז ,סוף סימן קיח( ,וברי שנערכו הדברים בידי רבי יעקב עצמו.
פועלו הספרותי של ר׳ יעקב היה רחב ומסועף ,ונוסף על יצירתו העיקרית ,ספר
הטורים ,ערך גם את ׳קיצור פסקי הרא״ש׳ ,המוציא הלכה ברורה וקצרה מתוך ׳פסקי
הרא״ש׳ המורכב יותר של אביו .ה׳פסקים׳ המקוריים מהווים מעין צירוף של פסק
ופילפול ,לפי סדר הרי״ף ומבנהו ,ומעמתים את דעותיו של הרי״ף עם אלו של בעלי
התוספות .ר׳ יעקב ,שתלותו בדעותיו ובמסורותיו של אביו ידועה ,סיכם את פסקי
אביו בקצרה ,ללא דיונים וללא ציון מקורות ,כצעד מכין בדרך הארוכה לחיבור ספר
הטורים .ניתן להבחין בעליל בדמיון הבסיסי בין מלאכה זו לבין עבודת העריכה
המסובכת שעשה בתשובות הרא״ש ,שאף היא נועדה להקל על השימוש בקובץ
כמקור מעשי וכספר עזר להכנת הטור .השימוש הרב שעשה ר׳ יעקב בפסקי אביו
ובתשובותיו בכתיבת ספר הטור ידוע היטב .המלים ׳וכתב א״א׳ ]וכתב אדוני אבי[,
המופיעות בפראגמנטים של כתבי־יד עבריים ,מספיקות לבדן כדי שנדע לזהות
בבירור את מוצא אותם הקטעים בספר הטור .ר׳ יעקב אף הרחיק לכת והכניס לתוך
ספר השו״ת סעיפים הלכתיים קצרים ,או מונוגראפיים ,הלקוחים מלה במלה מתוך
פסקי הרא״ש ,כגון כללים מז-מט ,הלכות נידה ונטילת ידים; כלל מז־מח הלקוח
מפסקי הרא״ש למסכת נידה ,הסוף; וכלל מט הלקוח מפסקי הרא״ש למסכת בכורות,
הסוף .כללים אלה ואחרים אינם תשובות כלל ,אלא פרקים מתוך פסקי הרא״ש)ואולי
מתוך ׳קיצור פסקי הרא״ש׳ — שים לב למיקומם בסוף פסקי הרא״ש לשתי
המסכתות( ,ובהם מצויה עדות נוספת לזהותו של עורך התשובות ולמגמתו.
