Page 13 - etmol_133

‫לו היה הרצל מכיר טוב יותר את‬ ‫‪nin‬הקחשה‬
‫עמו‪ ,‬את הקטנוניות‪ ,‬את ריב האחים‪,‬‬
‫את השסעים שבתוכו‪ ,‬אפשר שלא‬ ‫שפירא‬
‫היה יוצא מלכתחילה לדרך הקשה‬
‫למדינה היהודית‪ .‬לו הבין את‬ ‫והתחשבות ב״ילידים״‪ .‬אולם במבט‬ ‫מאוחר יותר‪ ,‬משהכיר את הנוהים‬
‫חשיבותה של ארץ־ישראל לערבים‪,‬‬ ‫לאחור‪ ,‬היה זה עיוורון צבעים‬ ‫אחריו‪ ,‬הוא למד להכיר את מרכזיותה‬
‫היה אולי מתייאש ולא מתחיל‬ ‫מדהים‪ :‬כאשר הוא ביקר בארץ‬ ‫של ציון לציונות‪ .‬ובכל זאת‪ ,‬בעמקי‬
‫במאבק‪ .‬אבל הוא לא ידע להעריך‬ ‫בשנת ‪ 1898‬ונפגש עם הקיסר‬ ‫ליבו‪ ,‬הרצל לא הבין מעולם את‬
‫את כובד המשימה שלקח על עצמו‪,‬‬ ‫הגרמני וילהלם השני‪ ,‬הוא הקדיש‬ ‫חשיבותם של סמלי תפארת העבר‬
‫את הכאב‪ ,‬את הסבל ואת הקורבנות‬ ‫ביומנו תיאור מפורט לפגישה זו‪,‬‬ ‫היהודי ליהודים חילוניים‪ .‬לדידו‪ ,‬א ס‬
‫שבדדך‪ .‬התמימות הקדושה של הרצל‬ ‫שנערכה בדרך מיפו לירושלים‪ ,‬ליד‬ ‫היא פיסת קרקע שנועדה לענות על‬
‫איפשרה לו להתעלם מן התנאים‬ ‫מקוה־ישראל‪ ,‬אבל הוא לא הזכיר‬ ‫הצורך של היהודים לארץ משלהם‪.‬‬
‫המאיימים בארץ־ישדאל‪ ,‬מהמשימה‬ ‫כלל את הפרדסים הערבים שפירסמו‬ ‫השורשים התרבותיים וההיסטוריים‬
‫הבלתי אפשרית כמעט שלקח על‬ ‫את שם המותג ״תפוזי יפו״ בעולם‪,‬‬ ‫שקישרו את היהודים לארץ־ישראל‬
‫עצמו‪ ,‬וליצור מציאות דמיונית‬ ‫ואף לא את הכפרים הערביים שמן‬ ‫לא ריגשו אותו‪ ,‬סבל העם — זה היה‬
‫ששילהבה את ליבם של אנשים‬ ‫המניע העיקרי לפעילותו‪ .‬על כן הוא‬
‫ונשים‪ ,‬ובסופו של דבר עיצבה‬ ‫הסתם עבר בדרכו‪.‬‬ ‫הופתע כל־כך מתגובתם של הצירים‬
‫הרצל לא הכיר את חולשות עמו‪,‬‬ ‫ממזרח אירופה כאשר הציג לפני‬
‫מחדש את המציאות‪.‬‬ ‫ולא הבין כמה מסובכות הבעיות‬ ‫הקונגרס בשנת ‪ 1903‬את ההצעה‬
‫העומדות לפניו בדרך למדינה‪ .‬גם‬ ‫הבריטית להקים אוטונומיה יהודית‬
‫כאן אפשר להשוות בינו ובין משה‪:‬‬ ‫באפריקה המזרחית‪ ,‬זו המכונה‬
‫משה לא חזה כי עמו יבגוד בו‪ ,‬כי בני‬ ‫״תוכנית אוגנדה״‪ .‬הוא ראה בהצעה‬
‫ישראל ינדדו ארבעים שנה במדבר‪,‬‬ ‫נצחון מדיני גדול‪ ,‬אבל רוב צירי‬
‫וכי הוא עצמו לא יכנס אל הארץ‬ ‫הקונגרס ראו בה בגידה בחלום‬
‫המובטחת‪ .‬אבל נפלאות דרכי‬
‫ההיסטוריה‪ ,‬תמימותו של הרצל‬ ‫העתיק לשוב לציון וירושלים‪.‬‬
‫היתה ליתרון גדול‪ :‬בהתחשב במצבו‬ ‫עיוורון צבעים זה ניכר גם ביחסו‬
‫הנואש כמעט של העם היהודי בסוף‬ ‫של הרצל למה שכונתה כעבור זמן‬
‫המאה ה־‪ ,19‬רק זר יכול היה‬ ‫״הבעיה הערבית״‪ .‬הסופר האנגלי־‬
‫יהודי ישראל זנגוויל‪ ,‬מחסידיו‬
‫להאמין‪ ,‬כשם שהרצל‬ ‫הראשונים של הרצל‪ ,‬הוא שטבע‬
‫האמין‪ ,‬שהיהודים יהיו‬ ‫את הסיסמה ״ארץ ללא עם לעם‬
‫ללא ארץ״‪ ,‬סיסמה זו שיקפה את‬
‫מסוגלים לקיים‬ ‫יחסו של הרצל לתושביה הערביים‬
‫את חלומו —‬ ‫של ארץ ישראל‪ .‬כשהרצל כתב את‬
‫״מדינת היהודים״ הוא ידע מעט‬
‫״אם תרצו‬ ‫מאוד על המצב בארץ‪ .‬הוא האמין‬
‫כי יוכל לקבל מהשלטון התורכי‬
‫אין זי \‬ ‫״צ׳ארטר״‪ ,‬זכיון‪ ,‬שיעניק ליהודים‬
‫אגדה״‪.‬‬ ‫את הזכות להתיישב בארץ־ישראל‬
‫תחת ממשל אוטונומי מיוחד‪ .‬הוא‬
‫ראה באוכלוסיה הערבית של ה א ס‬
‫בעיה קטנה וחסרת חשיבות שניתנת‬
‫לפתרון קל יחסית על־ידי מתן פיצוי‬
‫כספי ויישוב מחדש‪ .‬יחס זה היה‬
‫אופייני לזמנו‪ ,‬עידן העליונות‬
‫האירופית והקולוניאליזם‪ .‬יחסית‬
‫לנורמות המקובלות באירופה באותו‬
‫זמן‪ ,‬גילה הרצל רגישות מוסרית‬