Page 304 - מגילות קומראן א

‫יהודה שיפמן‬

‫אתם יבוא[ הכוהן ב]רואש כול עדת ישראל‬
‫ו[כול אחיו בני] אהרון הכוהנים [קריאי] מועד אנושי השם‬

‫וישבו ל[פניו איש] לפי כבודו [‪]...‬‬
‫[אל ישלח] איש את ידו ְּב ֵר ׁ ִשת הלחם ו[התירוש] לפני הכוהן [‪]...‬‬

‫ואח[ר ישל]ח משיח ישראל ידיו בלחם‬
‫[ואחר יבר]כו כול עדת היחד א[יש לפי] כבודו [‪]...‬‬

‫[כי יו]עדו עד עשרא אנש[ים]‪.‬‬

‫(שם‪ ,‬טור ב‪ ,‬שורות ‪)22–11‬‬

‫לחיבור זה נודעת חשיבות לתולדות האידאולוגיה והמנהגים היהודיים‪ .‬בדומה למגילות אחרות‬
‫סרך העדה מתאר משתה משיחי‪ ,‬רעיון שהיה נפוץ למדי בתקופת הבית השני‪ ,‬ואף נמשך לתוך‬
‫מסורת האגדה של חז"ל‪ 73.‬יתר על כן‪ ,‬החיבור מעיד על המנהג בהקשר שאינו פרושי לברך לפני‬
‫הסעודה ועל הנוהג לכבד את הכוהן‪ ,‬ותיעודם של מנהגים אלה מוקדם מן העדות המקבילה‬
‫שבספרות חז"ל‪ .‬המספר המזערי של עשרה גברים‪ ,‬הנזכר במקומות נוספים בספרות הכת (‪,1QS‬‬

‫טור ו‪ ,‬שורות ‪ ,)6 ,3‬מעיד כי מושג המניין כבר היה שכיח בתקופה קדומה זו‪.‬‬

‫סרך הברכות‬

‫החיבור המכונה סרך הברכות מכיל סדרת ברכות שאמור לשאת ה'משכיל'‪ .‬לפני כל אחת מן‬
‫הברכות באה כותרת ארוכה המציינת את נמען הברכה ומאפיינת אותו‪ .‬כך למשל נכתב בכותרת‬

‫לברכה המופנית אל הכוהנים‪:‬‬
‫דברי ברכה ל[משכיל לברך] את בני צדוק הכוהנים אשר בחר בם אל לחזק בריתו [לעולם‬
‫ולב]חון כול משפטיו בתוך עמו ולהורותם כאשר צוה ויקמו באמ[ת בריתו] ובצדק פקדו כול‬

‫חוקיו ויתהלכו כא[שר] בחר‪.‬‬
‫(‪ ,1QSb‬טור ג‪ ,‬שורות ‪)25–22‬‬
‫חיבור זה מקוטע ביותר‪ ,‬אך השתמרו בו שלוש כותרות כאלה‪ ,‬והן מופנות אל 'ירא[י אל]'‬
‫(שם‪ ,‬טור א‪ ,‬שורות ‪ ,)3–1‬אל 'בני צדוק הכוהנים' (שם‪ ,‬טור ג‪ ,‬שורות ‪ )25–22‬ואל 'נשיא העדה'‬
‫(שם‪ ,‬טור ה‪ ,‬שורות ‪ .)23–20‬מעבר לכך הציעו חוקרים לשחזר את הטקסט המקוטע באופנים‬
‫שונים ולהשלים בשורות החסרות כותרות לברכות נוספות‪ .‬ואלו הברכות שהיו כלולות בחיבור‬

‫לדעת יעקב ליכט‪:‬‬

‫ברכה ליראי אל‬ ‫טור א‪ ,‬שורות ‪9 –1‬‬
‫ברכה לקבוצה בלתי מזוהה‬ ‫טור ב‪ ,‬שורות ‪2 8–22‬‬
‫ברכה לבעל תפקיד בכת או לקבוצה בעלת חשיבות‬
‫ברכה לקבוצה בלתי מזוהה‬ ‫טור ג‪ ,‬שורות ‪ 6–1‬‬
‫טור ג‪ ,‬שורות ‪ 21–7‬‬

‫יח–כה; לוקס ב‪ ,‬א–ז)‪ .‬ברם עיון בתצלומים חדשים ובהגדלות מחשב של המגילה מעלה כי יש לדחות‬ ‫‪292‬‬
‫קריאה זו‪ .‬המקרא אמנם מבשר על הולדת המשיח (ראו‪ :‬ישעיה ז‪ ,‬יד; ט‪ ,‬ה)‪ ,‬אך המקורות היהודיים תמימי‬
‫דעים בתפיסה שהמשיח (או המשיחים) הוא בן תמותה רגיל‪ ,‬גם אם לפי כמה דעות הולדתו תהיה בגדר‬

‫אירוע פלאי‪.‬‬
‫‪ 73‬שיפמן (שם)‪ ,‬עמ' ‪ ,300‬הערה ‪.210‬‬