Page 301 - מגילות קומראן א
P. 301

‫ספר ברית דמשק ומגילת הסרכים‬

                                                     ‫ולהיות איש מקנא לחוק ועתו ליום נקם‬
                                ‫לעשות רצון בכול משלח כפים ובכול ממשלו כאשר צוה‬
                             ‫וכול הנעשה בו ירצה בנדבה וזולת רצון אל לו (=לא) יחפץ‬

                                                                       ‫[ובכו]ל אמרי פיהו ירצה‬
                                                           ‫ולוא יתאוה בכול אשר לוא צו[הו]‬

                                                                       ‫למשפט אל יצפה תמיד‪.‬‬

‫(שם‪ ,‬טור ט‪ ,‬שורות ‪)25–21‬‬

                                                                                  ‫ו‪ .‬המנון שבח‬
‫בחטיבה זו‪ ,‬אשר כאמור לא נכללה לפחות באחד מן העותקים של סרך היחד שנמצא במערה ‪,4‬‬
‫מצוי המנון המהלל את האל הבורא‪ ,‬השולט על תנועת השמש והירח וקובע את מועדי העונות‬
‫והחגים‪ ,‬השופט הצודק והרחום של בני האנוש‪ ,‬אשר גומל טובה לצדיקים ומעניש את הרשעים‪:‬‬

‫ועם מוצא ערב ובוקר אמר חוקיו [‪]...‬‬               ‫עם מבוא יום ולילה אבואה בברית אל	‬
       ‫בראשית צאת ובוא לשבת וקום‬                     ‫ברשית משלח ידי ורגלי אברך שמו	‬

                                                 ‫ועם משכב יצועי ארננה לו [‪]...‬‬

‫ובטרם ארים ידי להדשן בעדני תנובת תבל	 ברשית פחד ואימה ובמכון צרה עם בוקה (=שיממון)‬

‫ובגבורתו אשוחח ועל חסדיו אשען כול היום‬           ‫אברכנו בהפלא מודה (=מאו	ד)	‬

‫(‪ ,1QS‬טור י‪ ,‬שורות ‪)16–10‬‬

‫נזכרות כאן הברכות הנאמרות ערב ובוקר עם קריאת שמע וגם לפני האוכל‪ .‬אבל עיקרו של‬
‫הטקסט הוא הברכה הבלתי פוסקת לאל על כל מעשיו ובכל תנאי‪ .‬בהקשר זה המשורר מתאר את‬

                      ‫דרכו בעולם מול מתנגדיו‪ ,‬דרך הכרוכה בהסתמכותו על הגמול האלוהי‪:‬‬

                                  ‫בטוב ארדף גבר‬       ‫לוא אשיב לאיש גמול ר	ע		‬
                       ‫והואה ישלם לאיש גמולו‬          ‫כיא את אל משפט כול	חי		‬
                    ‫ולהון חמס לוא תאוה נפשי‬           ‫לוא אקנא ברוח רשעה			‬
      ‫ואפיא (=ואפי) לוא אשיב מאנשי עולה‬          ‫וריב אנש[י] שחת לוא אתפוש עד יום נקם	‬

                 ‫ולוא ארחם על כול סוררי דרך‬                      ‫ולוא ארצה עד הכון מ	שפט	‬
                                                      ‫לוא אטור באף לשבי פ	שע		‬
‫(שם‪ ,‬טור י‪ ,‬שורות ‪)21–17‬‬

               ‫כאמור סרך היחד תואר כאן בעיקר לפי העותק השלם שהשתמר במערה ‪ 1‬מקומראן‪ .‬הגילוי‬
               ‫של קטעים גדולים למדי של סרך זה במערות אחרות (בעיקר מערה ‪ )4‬מעורר בעיות קשות‬
               ‫הקשורות להתהוות החיבור‪ ,‬וחוקרים הציעו דרכים שונות לפתרונן‪ .‬סריאנה מטסו שיערה כי‬
               ‫ביסוד הנוסחים השונים המתועדים בכתבי־היד עמד נוסח קצר ששולב בטורים ה–ט של ‪.1QS‬‬
               ‫נוסח זה התפתח במהלך הזמן לשני ענפים‪ ,‬כלומר לשתי קבוצות של טקסטים‪ .‬בקבוצה אחת‬
               ‫נוספו לנוסח פסוקים והדגשות שנועדו לחזק את התודעה הדתית של אנשי קומראן‪ ,‬וכתב־היד‬
               ‫המייצג בצורה הבולטת ביותר את העיבוד המרחיב הוא ‪ .4Q259‬הקבוצה האחרת של כתבי־‬
               ‫היד מייצגת נוסח קצר‪ ,‬אשר תוספות אלו לא נכללו בו‪ .‬נוסח זה מתועד בצורה הברורה ביותר‬
‫במגילות ‪ 4Q256‬ו־‪ .4Q258‬לדעתה המגילה הארוכה שנמצאה במערה ‪ )1QS( 1‬הושפעה משני ‪289‬‬
   296   297   298   299   300   301   302   303   304   305   306