Page 19 - etmol 71
P. 19

‫יהודים‪ .‬הם עברו בעיר‪ .‬בדרכם התנפלו‬         ‫בים בדרכם לארץ‪-‬ישראל ונשבו‪ .‬בכל­‬        ‫אבל אם היה השבוי תלמיד־חכם חשוב‬
‫עליהם שלושה ״תורכים יוואנטינים״‪,‬‬           ‫לם היה רב גדול‪ :‬״החכם החסיד כבוד‬        ‫נהגו בו לפנים משורת הדין‪ .‬הוא הדין‬
‫שבאו ב״דוגייה״ )ספינה( ותפסו אותם‬          ‫הרב אהרן פירירו ובנו‪ ,‬וכבוד הרב‬         ‫בבחורה יפה שהשבאים היו תובעים‬
‫בשבי‪ .‬מטרתם היתה לסחוט מהם כסף‬             ‫אליהו ביבאש ואחיו ואשתו ושני‬            ‫במחירה בסף רב ופחדו שיפגעו בה‪.‬‬
‫פדיונם‪ .‬החמר של אברהם זפרנא ״ברח‬           ‫בניו‪ ...‬כי יצאו מעיר שאלוניקי מקום‬      ‫מאמצים מיוחדים נעשו לשחרר נשים‬
‫מתוך ההפכה״ ובא לארטה והודיע על‬            ‫תולדותם ללכת אל הר ציון״‪ .‬בהיותם‬        ‫כדי שלא יפגעו‪ ,‬וילדים כדי שלא יעבי­‬
‫המקרה‪ .‬כששמעו זאת יהודי ארטה מייד‬          ‫בלב ים הודיעם רב‪-‬החובל שרוח עזה‬         ‫רום על דתם‪ .‬דברים אלה אמורים בכס­‬
‫נחלצו לעזרתם‪ ,‬ושלחו שליח כדי לפדו­‬         ‫עומדת לבוא ולהטביע את האניה‪ ,‬ויעץ‬       ‫פי הציבור‪ ,‬ברם‪ ,‬רשות היתה נתונה‬
                                                                                   ‫לשבוי עצמו ולקרוביו להוסיף על השי­‬
                                      ‫תם‪.‬‬            ‫להם להימלט בסירות קטנות‪.‬‬      ‫עור הקצוב‪ .‬אם זמן המאסר היה ארוך‬
                                           ‫״הם יצאו מהספינה לא הרחיקו והנה‬         ‫והכסף לא הספיק‪ ,‬הוסיפו מקופת הצי­‬
‫לשליח נמסר‪ ,‬״שאנשי המלכות רוד­‬             ‫לקראתם שבאים‪ ,‬שבום ויבוזו כל אשר‬
‫פים אחריהם״‪ ,‬והוא חזר לחבריו ואמר‬          ‫להם״‪ .‬דומה שמדברי האיגרת נשמע‬                                                ‫בור‪.‬‬
‫להם זאת‪ .‬לשבאים נודע כי מחפשים‬             ‫חשד שבעל האניה קשר קשר עם השב‪-‬‬
‫אחריהם ונתייראו שמא יוודע מה עשו‪,‬‬          ‫אים‪ .‬השבויים טולטלו ממקום למקום‬           ‫שבויים בדרך לארץ־ישראל‬
‫והם הרגו את שלושת השבויים שבידי­‬           ‫וארבע פעמים נמכרו עד שהובאו לא‪-‬‬
‫הם‪ .‬שנים מהרוצחים סופם שבאו על‬             ‫נקונה‪ .‬יהודי העיר נחלצו לפדותם ומס­‬     ‫רבים היו העולים לארץ‪-‬ישראל או‬
‫עונשם‪ :‬אחד מהם נלכד והושם בבית‬             ‫רו בידם איגרות כדי שגם אחרים יסייעו‬     ‫שנסעו לבקר בה‪ ,‬שבדרך עלייתם‬
‫האסורים‪ .‬מיראתו אכל רעל ומת‪ .‬וגם‬           ‫בידם‪ .‬מחמת חשיבותם ובשל שיבושי‬          ‫נשבו‪ .‬כבר באמצע המאה ה‪ 16-‬חששו‬
‫השני נהרג‪ .‬רק אחד מהשבאים נותר‬             ‫הדרכים הפצירו בהם לגור בעירם‪ ,‬אבל‬       ‫יהודים לנסוע לארץ‪-‬ישראל בימי הקיץ‪.‬‬
                                           ‫הם לא שעו לבקשות‪ .‬סכנת הדרכים לא‬        ‫אליהו מפיזראו כתב בשנת שכ״ד‬
                                   ‫בחיים‪.‬‬  ‫הרתיעה אותם מלהשלים את רצונם לע­‬        ‫)‪ :(1564‬״היהודים נשמרים מלכת בימי‬
                                           ‫לות לארץ‪-‬ישראל‪ ,‬וכנראה שהגיעו לב­‬       ‫הקיץ ליפו‪ ,‬גם לעכו‪ ,‬כי הם יראים‬
‫מאימת שודדי‪-‬הים היו הסוחרים‬                                                        ‫מגליאות )ספינות( מאלטירי )אנשי‬
‫מבטחים את הכספים והסחורות שהיו‬                                      ‫סוף לירושלים‪.‬‬  ‫מלטה(‪ ,‬אך בהכנס חודש אוטו)אוקטו­‬
‫שולחים באניות‪ .‬בשנת שמ״ג )‪(1583‬‬            ‫יש שהשלטונות נתנו דעתם לעשות‬            ‫בר( עד כל חדש מרצו לא יש חשש‬
‫מכר יהודי לשני שותפים ברודוס סחו­‬          ‫משפט בשבאים‪ ,‬לרדוף אחריהם ולהשי­‬
‫רה‪ .‬המוכר קיבל עליו אחריות ״בשבי­‬          ‫גם ולהציל מידיהם את השבויים ואת‬                                 ‫והולכים לבטח״‪.‬‬
‫רת ספינה או שוללים שיבואו על הס­‬           ‫רכושם‪ .‬בשנת של״ג )‪ (1753‬יצאו אבר­‬       ‫מקרה אחר אירע בשנת של״ט‬
‫פינה״‪ .‬ואכן‪ ,‬בהיות האניה בלב ים‪,‬‬           ‫הם זפרנא ויעקב סוסי‪ ,‬סוחרים שות­‬        ‫)‪ .(1559‬מאה יהודים עם נשיהם וטפם‬
‫בדרך לשאלוניקי‪ ,‬״קמו בעלי האניה‪...‬‬         ‫פים‪ ,‬מארטה ביוון לעיר אחרת בקשר‬         ‫הפליגו באניה משאלוניקי כדי לעלות‬
                                           ‫למסחרם‪ .‬אליהם נלווה משה פיזאנטי‪,‬‬        ‫לצפת‪ .‬בהגיעם לנמל פאמגוסטה עיכבם‬
‫בגדו והרגו את כל היהודים אשר בתוך‬          ‫חכם נודע מצפת‪ ,‬שהיה בדרכו לאיטליה‬       ‫מושל קפריסין ופנה לקושטא להוציא צו‬
‫האניה לא נמלט מהם רק אחד אשר על‬            ‫למכור את ספריו‪ .‬מחמת הסכנה לא‬           ‫לבל יצאו מן האי‪ .‬רצונו היה לפתח את‬
‫פיו נתגלה הדבר״‪ .‬המוכר טען שכל‬                                                     ‫האי‪ ,‬וסבר שיהודי שאלוניקי יש בכוחם‬
‫שקיבל עליו אחריות הוא ״דווקא שול­‬          ‫רצה פיזאנטי לנסוע יחידי אלא בחברת‬       ‫לעזור בכך‪ .‬איגרת מאנקונה‪ ,‬כנראה מן‬
‫לים מבחוץ לא מבפנים״‪ ,‬אבל טענתו‬                                                    ‫השנים תמ״ו‪-‬תמ״ח )‪,(1688-1686‬‬
                                                                                   ‫מספרת על יהודים משאלוניקי שהפליגו‬
                             ‫לא נתקבלה‪.‬‬

                         ‫הבנק הראשון‬

    ‫בחודש מאי שנת ‪ ,1918‬היה זה במלחמת העולם הראשונה ורק מחציתה‬
    ‫הדרומית של הארץ נכבשה על‪-‬ידי האנגלים‪ ,‬נתכנסו במלון ״קמיניץ״ ביפו‬
    ‫‪ 33‬מאנשי תל‪-‬אביב‪ ,‬שרוב תושביה היו עדיין בגירוש מעבר לקווים‬
    ‫התורכים‪ ,‬והקימו את הבנק היהודי הראשון בארץ ‪ -‬בנק ״קפת עם״‪ .‬אפ״ק‪,‬‬
    ‫הוא אנגלו‪-‬פלשתינה בנק‪ ,‬פעל בארץ בבר כ‪ 15-‬שנה‪ ,‬אבל הוא לא הוקם‬
    ‫על‪-‬ידי תושבי הארץ‪ ,‬אלא על‪-‬ידי ההסתדרות הציונית באנגליה‪ .‬בנק ״קפת‬
    ‫עם״ פעל כ‪ 60-‬שנה ועשה לבניין תל‪-‬אביב והארץ‪ ,‬ואז נסגר‪ .‬מייסדיו ובעלי‬
    ‫מניותיו החליטו החלטה בלתי‪-‬רגילה‪ ,‬הם לא חילקו את הונו ביניהם‪ ,‬אלא‬
    ‫הקימו קרן בשם רק״ע‪ ,‬התורמת עד היום למטרות תרבותיות וציבוריות‬
    ‫שונות‪ .‬בימים אלו יצא לאור ספר על תולדות הבנק ‪ -‬״האנשים שברק״ע׳‪/‬‬

                                                                 ‫מאת מרדכי נאור‪.‬‬

                                           ‫עובדי הבנק בשנתו הראשונה‬

    ‫^ '‪> ^ \ V‬י■ י ר‪-‬יי‬

‫‪19‬‬
   14   15   16   17   18   19   20   21   22   23   24