Page 184 - ורד נועם סופי לאתר
P. 184
פרק ב
מצורעים! 490מדרש ההלכה אף מצהיר על כך במפורש ,ואולי אף כאן נחבאת
נימה של פולמוס"‘ :והשליכו אתהן אל מחוץ לעיר" (ויקרא יד מ) ,אתהן חוץ
לכל עיר ,אין אדם חוץ לכל עיר אלא חוץ לעיריות המוקפות חומה בלבד'491.
המדרש מבהיר כי בעוד אבניו של הבית המנוגע מושלכות אל מחוץ לעיר,
הרי האדם המצורע אינו משתלח מכל עיר .ה'מחנה' המרבי שממנו משולח
המצורע מתורגם במקור זה ל'ערי חומה' ,כלומר רשימה מצומצמת של ערים
שיש להן מעמד מיוחד 492,ואילו במדרשי ההלכה ובתוספתא שצוטטו לעיל —
לירושלים בלבד 493.משמעות הדבר ,שההבחנה המקראית בין תחומי קדושה
וחולין — ‘קדש' ו'מחנה' — נדחקת אל המתחם של ירושלים (ופעמים ערי חומה
ִעמה) .נמצא שירושלים שמחוץ להר הבית מגלמת דווקא את מרחב החולין
המקראי — מחנה ישראל — 494ואילו שאר שטחי הארץ ,ולמעשה כל חיי
היומיום הישראליים ,הוצאו לגמרי מן הדיון495.
במקום אחר הצבעתי על כך שההלכה התנאית ניתקה בעקיבות את כל
4 90בניגוד לעולה מן המקרא עצמו ,שהרי מצורעים שולחו מכל עיר ועיר; ראו למשל מלכים
ב ז ,שם ישבו המצורעים מחוץ לעיר ,אף שמקום ההתרחשות הוא שומרון ולא ירושלים.
491ספרא מצורע ,פרק ד ,ד (עג ע"ג ,כתב יד רומי ,66עמ' שד-שה) .השוו תוספתא ,נגעים ז
יד-טו (עמ' .)627
4 92על 'ערי חומה' ראו הדיון והספרות להלן ,ה .II 5מכל מקום ,גם לשיטה זו ,כלל מושבות
החולין של ישראל אינן מחייבות כל שילוח ,אפילו לא של מצורעים.
493אמנם ,גם בספרי זוטא המצוטט לעיל הובאה משנת כלים המזכירה את 'ערי חומה' כתחום
שממנו שולחו טמאים .אך נראה שגוף המדרש ,קודם להבאה של משנה זו ,אינו מכיר אלא
את 'שלוש מחנות' שבירושלים גופה ,וראו עוד להלן.
494בעולמם של התנאים מתרחשת תנועת מלקחיים בשני כיוונים הפוכים .ירושלים מוגדרת
מרחב חולין לעניין שילוח טמאים ,אבל מרחב מקודש לעניין אכילה של מעשר שני,
פסח וקדשים קלים .שני המהלכים האלה מייצגים מהפכות נועזות לקולה ,ונראה שמגמת
ההקלה דחתה את הצורך בעקביות .מכאן תשובה לתמיהתו של הנשקה ,קדושת ירושלים,
עמ' ' :22בהערותיו מסביר המהדיר [ ]...שקביעת מעמדה של ירושלים כמקום הנבחר
[בממ"ת] באה להוציא מדעתם של חז"ל ,שהגבילו מושג זה לתחומי המקדש דווקא,
והוציאו הימנו את העיר בכללה .אלא שכבר נתברר לעיל שההפך הוא הנכון :חז"ל הם
שקבעו בבירור שפסח ומעשר שני [ ]...נאכלים בירושלים כולה'.
4 95יושם אל לב שברשימת 'עשר הקדושות' שבמשנה ,כלים א ו-ט ,שתידון להלן ,מוגדרת
קדושתם של כל המרחבים מכוח האיסור על טמאים שונים להיכנס לשם ,אולם קדושת
ארץ–ישראל מוגדרת באופן חיובי ('שמביאים ממנה העומר והביכורים ושתי הלחם'),
שהרי לא חל כל איסור על טמא כלשהו להיכנס אל יישוביה.
] [ 174
