Page 179 - ורד נועם סופי לאתר
P. 179

‫טומאת המת בספרות קומראן‬

‫לבין טמאי מתים מתבררת פרשנותה העקרונית לכתובים החלוקים בעניין‬
‫טומאת המת‪ .‬נראה שהפרשנות הקומראנית העדיפה את המשתמע מבמדבר יט‪,‬‬
‫שטמא המת מורחק מן הקודש בלבד‪ 467,‬על פני ההרחקה מכל מושבות ישראל‬
‫המשתמעת מבמדבר ה‪ 468.‬הרחקה זו החילה הכת על זב ומצורע‪ ,‬והשמיטה‬
‫משלישיית הטמאים הנזכרת שם את ה'טמא לנפש'‪ .‬הבחנה עקרונית זו משותפת‬
‫גם להלכה התנאית‪ ,‬הגם שמערכת המושגים שלה‪ ,‬כמו גם גלגולים נוספים‬

            ‫שחלו בה‪ ,‬מרחיקים אותה בפועל מרחק רב מן ההלכה הקומראנית‪.‬‬
‫יושם אל לב שהלשון ‘מחנה' בבמדבר ה ב התפרשה אצל הכת בשני פנים‬
‫שונים‪ .‬דינם של המצורעים‪ ,‬הזבים וחבריהם (מח‪ )17-14 :‬מלמד שהכת פירשה‬
‫מילה זו כמוסבת על כל ‘עריכמה'‪ .‬ועם זה‪ ,‬הרמיזה הלשונית לבמדבר ה ב‬
‫(ראו לעיל‪ ,‬ה‪ )2‬גם בהלכה המרחיקה את טמאי המתים מ'עיר המקדש' בלבד‬
‫(מה‪ ,)17 :‬מלמדת שאותה מילה עצמה תורגמה גם ל'עיר המקדש' — ירושלים‪.‬‬
‫מהדירי ממ"ת כבר הצביעו על כך שהמילה ‘מחנה' עשויה לציין בכתבי הכת‬
‫את ירושלים וגם סתם עיר אחרת‪ 469.‬מנחם קיסטר ביקש לתרץ כי לשיטת הכת‬
‫‘לקודש (לדיני קרבנות) "מחנה" הוא ירושלים‪ ,‬ולכל הדינים האחרים "מחנה"‬
‫הוא כל עיר מערי ישראל'‪ .‬הוא הבחין בין אחידות לכאורה זו לבין שיטת חז"ל‪,‬‬
‫המפרשת ‘מחנה' בכל מקום לפי הקשרו‪ 470.‬ואולם הנידון דידן מלמד‪ ,‬שגם‬
‫בשיטה הקומראנית‪ ,‬לכל הפחות במגילת המקדש‪ ,‬אין אחידות‪ ,‬שכן אף לעניין‬
‫שילוח הטמאים מצאנו ‘מחנה' המתפרש כ'עיר המקדש' ו'מחנה' המתפרש‬
‫כ'עריכמה' באותו הפסוק עצמו‪ ,‬לפי טיבו של המשתלח‪ .‬אפשר שחזרתה של‬

‫השערה זו מתוך קטע קומראני אחר‪ ,‬ואסתר אשל הוסיפה עדות מתוך קטע נוסף שפרסמה‪.‬‬
‫היא גם הפנתה את תשומת הלב לעדויות נוספות על מנהג זה‪ ,‬בספר טוביה ובממצא‬
‫הארכאולוגי‪ .‬על מנהג דומה המתועד אצל פילון ראו להלן‪ ,‬פרק ג‪ ,‬ב‪ .3‬לפירוט הספרות‬

        ‫האמורה ראו רגב‪ ,‬טהרת חולין‪ ,‬עמ' ‪ 227‬הערה ‪ .10‬ראו גם ורמן‪ ,‬תיווך‪ ,‬עמ' ‪.96‬‬
‫‪ 	467‬עם זה‪ ,‬מרחב הקודש המצומצם אשר ממנו מורחק הטמא לפי במדבר יט נתפרש לדידה‬

                                       ‫פירוש מרחיב‪ ,‬בירושלים כולה‪ ,‬וראו הסעיף הבא‪.‬‬
‫‪ 4	 68‬למסקנה זו הגיע גם מילגרום‪ ,‬מקדש‪ ,‬עמ' ‪ .516-515‬להצעתו‪ ,‬הכת פירשה שבמדבר ה‬

           ‫עוסק במחנה שבמדבר‪ ,‬שבלבו המשכן‪ ,‬ואילו במדבר יט הוא המצוה לדורות‪.‬‬
                                                         ‫‪ 	469‬ראו ממ"ת‪ ,‬עמ' ‪ 145‬והערה ‪.71‬‬

‫‪ 	470‬קיסטר‪ ,‬עיונים‪ ,‬עמ' ‪ .339‬האילוץ במסקנתו ניכר גם מהניסוח האוקסימורוני‪' :‬הוראת‬
‫"מחוץ למחנה" אחת היא‪ ,‬וכך אף הוראת "מחנה"‪ ,‬אלא שיש לה שני פנים [‪ .']...‬ראו גם‬
‫ביקורתו של הנשקה‪ ,‬עיון חוזר‪ ,‬עמ' ‪ 147‬הערה ‪ ;10‬ושל בירנבוים‪ ,‬מעמדה ההלכתי‪ ,‬עמ'‬

                                                                             ‫‪ 7‬הערה ‪.22‬‬

                                 ‫] ‪[ 169‬‬
   174   175   176   177   178   179   180   181   182   183   184