Page 191 - ורד נועם סופי לאתר
P. 191
טומאת המת בספרות קומראן
שילוח מרבי ,מירושלים כולה ואף מערי חומה (אף שהמת מותר בשהייה קצרה
שם) .אפשר היה לצפות שאדם חי שנטמא במת יימנה ברשימת אבות הטומאה
סמוך לפני המת עצמו ,שכן המדובר בטומאה חמורה הנובעת מטומאת המת
גופו ופחותה ממנה 521,ממש כשם שזובו של זב ורוקו ושכבת זרעו וכו' ,וכן
המרכב והמשכב ,נמנים סמוך לפני הזב עצמו ברשימה זו (משנה ג) .והנה
במפתיע ,ובניגוד קוטבי לטומאת המת עצמה ,האדם שנטמא במת הוא דווקא
הקל בטמאי שבעה .הוא מוצב בדרגה פחותה מכולם (בועל נידה ,נידה ,זב
וזבה ,מצורע ומת והטומאות הנלוות לכל אחד מאלה) 522 ,ואפילו מזו של נבלה,
ומקומו עם טמאי ערב הקלים — טמאי שרץ ושכבת זרע .על כן הוא משולח רק
מהמקדש עצמו ומותר בכניסה להר הבית.
כיצד יש ליישב את הפער בין החומרה היתרה במעמדה של טומאת
המת עצמו לבין העובדה שאנשים שנטמאו במת נמנים עם אבות הטומאה
הקלים ביותר ומותרים בכניסה להר הבית? כיצד יש ליישב היתר זה עם רוח
המקראות? האבסורד בקּולה זו מחריף עוד יותר מכוחה של הלכה אחרת.
בעל קרי ,שהיא טומאת ערב קלה ,נאסר בכניסה לשני מחנות :מחנה שכינה/
המקדש ומחנה לויה/הר הבית כאחד ,בדומה לזב 523.נמצא שלעניין כניסה
שם נמנו בסדר עולה של טומאה מצורע מוסגר ,מצורע מוחלט ואבר מן החי שדינו כדין
מת.
5 21טמא מת אינו מטמא באהל כמת עצמו ,אלא במגע בלבד ,והטומאה שהוא גורם אינה אלא
טומאת ערב (תוספתא ,כלים בבא קמא א א-ד [עמ' ,]569וראו גם משנה ,אהלות א א
[עמ' .)]5
522קולה נוספת בדינו של טמא מת ביחס לזב (ומצורע) היא דין הפסח הבא בטומאה כשרוב
הציבור טמא טומאת מת ,מה שאין כן בשאר טומאות .ועוד ,פסח הבא בטומאה' ,זבים
וזבות ונידות ויולדות' אסורים בו אף שטמאי מתים הם המקריבים והאוכלים אותו (משנה,
פסחים ז ד; שם ו; שם ט ד .כן ראו בבלי ,פסחים סז ע"א-ע"ב).
5 23ראו ספרי דברים רנה (עמ' .)281-280מן המחלוקת בהבנת ההזכרה הכפולה של 'מחנה'
בדברים כג יא משתמע שרק לשיטת ר' שמעון משתלח בעל קרי משני מחנות ,בעוד תנא
קמא דורש את הלשון הכפול בפסוק למצוות עשה ולא תעשה ,השוו לאתקפתא של רבינא
בפסחים סח ע"א .בתלמוד הבבלי מובא מדרש תנאי מקביל (שם) ,אבל אותו הדין נלמד
גם מן הלשון 'וכל זב' בבמדבר ה ב ,שמכוחו מרבים בעל קרי שיהא דינו כדין זב .כך גם
המימרה המפורשת של ר' יוחנן' :בעל קרי משתלח חוץ לשתי מחנות' (שם סז ע"ב) .בעוד
הלימוד מדברים כג מוצג בתלמוד כברייתא ('תני תנא' וכו') ,הרי הלימוד מבמדבר ה ('וכל
זב') בא בסתם הסוגיה .ראוי להעיר ,כי הריבוי מן 'וכל זב' בספרי זוטא מופנה לזב שראה
שתי ראיות וראיה אחת ,ולא לריבוי בעל קרי .אפשר שגם מן הספרי זוטא נשקפת עמדה
] [ 181
