Page 196 - ורד נועם סופי לאתר
P. 196
פרק ב
הקבורה מתחולתו הקדומה על כל הערים אל מושג הרפאים העתיק ‘ערי לויים',
כפי שראינו לעיל ,סעיף א .3שלב זה משתקף במקצת המקורות .אולם במקורות
מאוחרים יותר כבר אין ערי חומה נזכרות ,ושילוח המצורעים הוגבל אל לפנים
מחומת ירושלים בלבד535.
ה III 5השלב השני :התמורה בדינו של המת עצמו
ראינו שבשלוש הרשימות של משנת כלים ,כמו גם בהלכה הכיתתית וזו
של יוספוס ,נחשבה טומאת המת לחמורה ביותר ונאסרה בהכנסה ובהשהיה
בירושלים כולה ואפילו ב'ערי חומה' ,כמוה כטומאת המצורע .אולם אחד
המקורות התנאיים מלמד דין חדש ,ההופך על פיה גם את ההייררכיה הזאת .כך
אנו שונים בתוספתא:
נכנסו מצורעים לפנים מן החומה ,לוקין את הארבעים ,זבין וזבות נדות ויולדות
להר הבית ,לוקין שמונים 536,טמא מת נכנס להר הבית ,ולא טמא מת בלבד
אמרו ,אלא אפילו מת עצמו ,שנ' 'ויקח משה את עצמות יוסף עמו' ,עמו במחנה
לויה537.
בתוספתא מתחוללת קפיצת מדרגה שטרם פגשנו במקורות אחרים .לא טמא
המת בלבד מותר בכניסה אל הר הבית ,אלא ‘אפילו מת עצמו'! 538קרבה מתמיהה
ביוביץ ,ערי חומה .אני מודה לד"ר אייל בן אליהו על הביבליוגרפיה שבהערה זאת.
535סברה דומה העלה בירנבוים ,מעמדה ההלכתי ,עמ' ,16-15אלא שלדעתי אין לתלות את
המהפכה הפרושית בהרחבת קדושתו של המקדש אל תחומי ירושלים ,אלא בחידושה של
תפיסה הלכתית שביקשה לנתק את תביעות הטהרה ממרחב החולין.
536המפרשים תמהו על שמונים מלקות הללו; ראו תו"ר ,ג ,עמ' .3במקבילתה של הלכה זו
בבבלי ,פסחים סז ע"א :ארבעים.
5 37תוספתא ,כלים בבא קמא א ח (עמ' )569ומקבילות .מקובי ,ריטואל ,עמ' ,5-4סבר שהדין
המקל בדינם של מת וטמא מת בהר הבית אכן נולד במקורו מן הכתוב 'ויקח משה את
עצמות יוסף עמו' ,המתפרש כפשוטו כפי שפירשו המדרש .בעינַי אין זו אלא אסמכתא
חריפה למהפכה הלכתית נעדרת בסיס מקראי ,וראו להלן.
5 38גם על פי אחת הגרסאות בספרי במדבר (א ,עמ' )2המת עצמו קל מזב ומצורע .ילקוט
שמעוני גרס 'כל שהמת מטמא הזב מטמא ,חמור הזב (= מן המת עצמו) .'...זו הגרסה
שבחר הורוביץ לפנים מהדורתו ,וכן גרס כנראה הרמב"ם (ראו הפניות המהדיר שם ,שורה
,)17אבל נוסח כל כתבי היד ,וכתב יד רומי בכללם' :כל שטמי מת מטמא הזב מטמא,
חמור הזב (= מטמא מת) .לדעת מנחם כהנא ,בהערות למהדורתו לספרי במדבר ,הגרסה
'מת' אינה אלא הגהה מאוחרת.
] [ 186
