Page 201 - ורד נועם סופי לאתר

‫יוסף בן מתתיהו ופילון‬

‫פרק ג‬
‫יוסף בן מתתיהו ופילון‬

‫א‪ .‬יוסף בן מתתיהו‬

‫א‪ 1‬שילוחם של מתים וטמאי מתים‬
‫בספר ג של ‘קדמוניות היהודים' סומך יוסף בן מתתיהו (פלאוויוס יוספוס)‬
‫לתיאור המשכן וכליו ‘עניינים אחדים הנוגעים לטהרות ולקרבנות'‪ 1.‬הוא פותח‬
‫בדיון בקרבנות (שם‪ )257-224 ,‬וממשיך במעין תקציר של דיני טומאה וטהרה‬
‫(‪ .)269-258‬אל אלה הוא מצרף לקט של דינים נוספים (‪ 2.)286-270‬עיסוקו‬
‫של יוספוס בדיני הטהרה הוא קצר ושטחי במיוחד‪ ,‬ורחוק מאוד מלמצות את‬
‫היקפם בתורה גופה‪ ,‬לא כל שכן בימי בית שני‪ .‬לדעת דוד נחמן‪ ,‬נובעת כל‬
‫הפסקה העוסקת בטהרה בעיקר מרצונו של יוספוס לתאר את יחסה המחמיר‬
‫של התורה למצורעים כדי לדחות את השמצת הנכרים‪ ,‬שמשה היה מצורע‪3.‬‬
‫דיניהם של שאר הטמאים אינם אלא רקע‪ ,‬מאמרים מוסגרים והוספות מעטות‬
‫שנועדו ‘לצאת ידי חובת הזכרתם של כל הטמאים'‪ 4.‬ואלה דבריו של יוספוס‬

‫שם‪:‬‬

‫והוא [משה] גרש מן העיר את אלה שגופם נגוע בצרעת ואת הזבים‪ 5,‬והבדיל‬

‫קדמוניות ג‪( 224 ,‬תרגום שליט‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.)96‬‬ ‫‪ 1‬‬
‫על קובץ החוקים בספר ג של 'קדמוניות היהודים' ראו נחמן‪ ,‬ההלכה‪ ,‬עמ' ‪.102-62‬‬ ‫ ‪2‬‬
‫על דיבה זו ועל תגובתו של יוספוס‪ ,‬ראו האטה‪ ,‬סיפור משה‪ .‬הקטע האמור בקדמוניות‬ ‫‪ 3‬‬

‫היהודים נידון שם‪ ,‬עמ' ‪.192-190‬‬ ‫ ‪4‬‬
‫נחמן‪ ,‬ההלכה‪ ,‬עמ' ‪.203-200‬‬ ‫‪ 5‬‬

‫כך יש לתרגם על פי כל כתבי היד‪ .‬במחקר הוצע תיקון‪ ,‬הכולל את הזבים עם הנשים‬
‫הנידות ומפריד אותם תחבירית מן המצורעים‪ .‬בכך מושווה דינם לדין הנידות‪ :‬הבדלה‬

‫] ‪[ 191‬‬