Page 206 - ורד נועם סופי לאתר
P. 206
פרק ג
שלכתחילה הוא סבור ,ממש כלשון המשנה בכלים ,ש'חמור מכולם המת'24,
ומייחס השקפת יסוד זו ,כנתון מובן מאליו ,גם לקוראיו .נמצא שיוספוס תופס
את המת כטמא מכל הטמאים ,וסובר שיש להחמיר מאוד בהרחקתו מהיישוב.
השקפה זו עולה מהנרטיב של יוספוס גם במקומות אחרים ,כגון בעדותו על
הרתיעה היהודית מלהתיישב בטבריה ,בקרבת קברים (ראו להלן ,א .)4טומאת
המצורע ,עם כל חומרתה ,אינה אלא שנייה לטומאת המת ,ורבותא היא למצורע
להיות מושווה אל המת.
על רקע טומאתו הקיצונית של המת עצמו ,מפתיעה המתינות שמפגין
יוספוס כלפי אדם שנטמא במת ,אשר כפי שראינו אינו מורחק מן העיר כלל.
והנה גם תופעה זו משותפת לכל המקורות שנסקרו .ראינו שמגילת המקדש,
המחמירה כל כך בהרחקת הקברים והמצורעים מכל הערים ,מתירה כניסתו
של טמא מת לכל עיר חוץ מירושלים ,כמוהו כטמא הקל ביותר — בעל קרי.
גם המשנה בכלים פרק א ,המשלחת את המתים עצמם מערי חומה ,כמו את
המצורעים ,מתירה לטמאי מתים את הכניסה להר הבית בכבודו ובעצמו .אם כן,
יוספוס משקף כאן נאמנה ִמדרג טומאות עתיק ,החורג מפשט המקראות ,שהיה
משותף לחוגים יהודיים שונים בימי הבית :המת חמור מכל הטומאות ומקפידים
בהרחקתו ממקומות יישוב ,ולא רק מירושלים; 25ואולם בטמא מת הקלו הקלה
גדולה ,והתירו כניסתו לערים בכלל לשיטת הכת ,ואולי גם לירושלים לשיטת
יוספוס; ולפי השיטה התנאית — אפילו להר הבית .בפרק ב העלינו ,שבהלכה
התנאית חלו שינויים מרחיקי לכת על גבי המדרג הזה ,עד שהותרה לבסוף גם
הכנסת המת עצמו להר הבית 26.אבל תפיסה מהפכנית זו לא הייתה מקובלת
על דעתו של יוספוס ,או שלא הייתה מוכרת לו ,כשם שלא עלתה על דעתו של
בעל מגילת המקדש .להלן לוח מסכם של הרחקת הטמאים השונים לפי יוספוס,
מגילת המקדש ושיטת חז"ל על שני שלביה.
24משנה ,כלים א ד ,ראו הדיון לעיל ,שם.
2 5במשנה צומצם דין זה ל'ערי חומה' בלבד .ראו הדיון לעיל ,שם.
26לעיל ,פרק ב ,ה.
] [ 196
