Page 204 - ורד נועם סופי לאתר
P. 204

‫פרק ג‬

‫שראינו‪ ,‬גם ההלכה התנאית הולכת בדרך זו‪ ,‬מפרידה בין דיניהם של שלושת‬
‫הטמאים הללו (‘ישתלח זב ממקום טמא מת [‪ ]...‬ישתלח מצורע ממקום הזב'‪,)14‬‬
‫ומקלה בדינו של טמא מת‪ .‬אלא שההלכה התנאית מפליגה מכאן לכלל קולה‬
‫מרחיקת לכת‪‘ :‬טמא מת נכנס להר הבית'‪ 15.‬כפי שנראה להלן‪ ,‬אין ההלכה של‬
‫יוספוס כאן שווה לזו של מגילת המקדש‪ ,‬וגם לא להלכה התנאית‪ .‬לפיכך‪ ,‬נראה‬
‫שעניין לנו בתשתית הלכתית עתיקה המשותפת לשלושה מקורות נבדלים‪16.‬‬
‫ההלכה הכתתית‪ ,‬יוספוס וחז"ל כאחד קיבלו במסורת‪ ,‬שטומאתו של טמא מת‬
‫פחותה מזו של זב ומצורע‪ ,‬וגם שילוחו הוקל משילוחם (אף שלקביעה זו הוצעו‬
‫יישומים נבדלים בכל אחד מן המקורות‪ ,‬כפי שיפורט בהמשך)‪ .‬ואכן מדברי‬
‫יוספוס משתמע‪ ,‬שבשונה מגירושם של זב ומצורע‪ ,‬הובדלו טמאי מתים ונידות‬

                                          ‫מן החברה‪ ,‬אך לא הוצאו מן העיר‪17.‬‬
‫נחמן העיר על ההבדל בין הפועל העוסק בגירוש המצורעים והזבים‪:‬‬
‫‪ ,ap0 h/lase‬גירש‪ ,‬לבין זה העוסק בהבדלת נידות וטמאי מתים‪mete/sthse :‬‬
‫— הרחיק‪ 18.‬הוא תהה על אפשרות יישומה של הלכה זו בימי הבית‪ ,‬שהרי מן‬
‫המקורות עולה שקרובי המת ישבו שבעה בביתם‪ ,‬וכן קשה להניח שכל המטפלים‬
‫במתים‪ ,‬וכל טמאי המתים שלא היה סיפק בידם להיטהר באפר פרה מיד בתום‬
‫שבעה ימים‪ ,‬הורחקו מביתם ובודדו לגמרי מן החברה‪ .‬לכן הוא סבור כי ההלכה‬
‫שנהגה למעשה בימי המקדש השני היא זו הנשקפת מהספרות התנאית‪ ,‬כלומר‬
‫טמאי מתים הורשו בפועל בכניסה להר הבית‪ ,‬ויוספוס בדה את ההלכה מלבו‬

                                                              ‫ספרי זוטא ה‪ ,‬ב (עמ' ‪.)228‬‬  ‫‪	14‬‬
                   ‫תוספתא‪ ,‬כלים‪ ,‬בבא קמא א ח (עמ' ‪ .)569‬ראו הדיון לעיל‪ ,‬פרק ב‪ ,‬ה‪.‬‬        ‫‪1	 5‬‬
‫לדעת מילגרום‪ ,‬מגילת המקדש‪ ,‬עמ' ‪ ,516-515‬הגורם להקלה בדין טמאי מתים במגילת‬                ‫‪1	 6‬‬
‫המקדש הוא העדפה של במדבר יט‪ ,‬פרשה שנתפרשה כמצווה לדורות‪ ,‬על פני במדבר ה ב‪,‬‬
‫שנתפרשה כמצווה לשעתה בדור המדבר‪ .‬לדעת קסטלי‪ ,‬הלכת יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,338‬משקפים‬                ‫‪1	 7‬‬

                             ‫תיאוריהם של מגילת המקדש ושל יוספוס את הנוהג הרווח‪.‬‬          ‫‪	18‬‬
‫השוו גם מלחמת ה‪( 227 ,‬תרגום אולמן‪ ,‬עמ' ‪' :)468‬על הזבים והמצורעים נאסרה הכניסה‬
‫לעיר כולה‪ ,‬ועל נשים בימי נידתן נאסרה הכניסה למקדש'‪ ,‬וראו עוד בהערות להלן‪ .‬ואולם‬

                                                              ‫שם לא נזכרו טמאי מתים‪.‬‬
‫נחמן‪ ,‬ההלכה‪ ,‬עמ' ‪ .203‬ראו גם פרשנותו של אלון‪ ,‬הלכות טהרה‪ ,‬עמ' ‪ .172‬על הבחירה‬
‫בפועל זה דווקא‪ ,‬להבדיל מן הפועל המשמש כאן בתרגום השבעים‪ ,‬ראו פלדמן‪ ,‬הערה‬
‫‪ ,776‬בשם גלנט‪ .‬לכך יש להוסיף את הביטוי \‪[ — ei0j to\ pantelej‬גירש] לגמרי‪ ,‬הנזכר‬

                                                          ‫בזיקה למצורעים בסוף הקטע‪.‬‬

‫] ‪[ 194‬‬
   199   200   201   202   203   204   205   206   207   208   209